סמינריון משפטי בדיני עבודה מכיל פרקים רבים. הכתיבה היא כתיבה משפטית וצריכה להפנות למראי מקום של חקיקה ופסיקה. אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות משפטיות על ידי צוות משפטנים מלומד ומנוסה.
פה יש דוגמא יפה לחלק סקירה של הליך השימוע – אי מתן זכות שימוע – מתוך סמינריון בנושא זכות השימוע
עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.
דיני עבודה – אי מתן זכות שימוע
הלכה למעשה, מעסיקים רבים מוצאים לנכון שלא לכבד את זכות הטיעון של העובד ועל כן ישנם פסקי דין רבים, אשר עובדים לשעבר תובעים את המעביד בין היתר בראש נזק של אי מתן זכות שימוע.
ראה בעניין הפיצויים על אי מתן זכות השימוע את פרשת רייפן[1], שם עסק פסק דין בתובעת אשר הועסקה במקום העבודה משך 20 שנה ופוטרה ללא שימוע. בית הדין האזורי קבע כי היא אכן פוטרה שלא כדין על רקע גיל ורצונו של המעביד כי העובדת תפרוש . העובדת הצליחה להוכיח כי פיטוריה נעשו שלא כדי והיו נגועים באפלייה על רקע גיל.
ביהמ”ש התייחס בהרחבה לעובדה כי לא נעשה הליך שימוע לתובעת ו/או מכתב פנימי המסביר את השיקולים שנלקחו בפיטורים. לאור כל האמור הועמד הפיצוי בגין הפיטורים על סך של 150,000 ₪.(ללא פירוט רכיב אי מתן זכות השימוע)
בפרשת ריין[2] נדונה תביעתו של עובד אשר לא קיבל תשלום עבור שעות נוספות וכן לא הופרשו כספים לקרן הפנסיה. בעניינו בית הדין קבע כי בשל אי עריכת השימוע כדין זכאי העובד לפיצוי בשיעור 14 אלף ₪ .
בית המשפט הוסיף וקבע כי יש לתת לעובד הזדמנות להשמיע את טענותיו וכי חובה זו חלה על המעסיק הפרטי.
ביהמ”ש פסק כדלקמן:
“כידוע זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה (ע”ע 1027/01 ד”ר גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, [פורסם בנבו] ניתן ביום 7.1.2003). מעסיק העומד לקבל החלטה הפוגעת בעובד, חייב לתת לו הזדמנות להשמיע את טענותיו (ע”ע 1403/01 סוהייר סרוג’י נ’ המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו]).
ובהמשך ….
אין מחלוקת בין הצדדים כי לתובע לא נערך שימוע. הנתבעת טוענת כי נערכו עם התובע שיחות ביחס לתפקודו, ודי בכך לצורך דרישת קיום שימוע (סעיף 178 לסיכומיה). לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי שיחות אלה אכן התקיימו זכאי התובע לפיצוי גם בגין אי עריכת שימוע.
בפסיקת פיצוי בגין אי מתן זכות שימוע לעובד יש להביא בחשבון את צידוק מעשה הפיטורים, את תקופת עבודתו של העובד ואת גובה שכרו. בשים לב לכל אלה החלטנו כי סכום הפיצוי הראוי לפסוק למערער בגין הפרת חובה זו מצד המשיבה הוא בסך של 14,000 ₪”.
בפרשת אוחיון[3] נדונה תביעתה של עובדת אשר פיטוריה היה שלא כדין בשל מחלתה ובהיותה בחופש מחלה. באשר לשימוע, העובדת קיבלה זימון לשימוע ביום חמישי בערב , כאשר השימוע נועד ליום ראשון בבוקר, וזאת ללא מתן אפשרות לדחות את השימוע ואין בכך זמן סביר כדי להתייעץ ו/ואו להגיע עם מלווה לשימוע. בנסיבות קבע ביהמ”ש כי נפל פגם בזימון לשימוע בהתראה קצרה וכי לא ניתנה לעובדת זכות השימוע כהלכה , על כן פסק ביהמ”ש בראש נזק זה פיצוי של 5000 ₪.
מהפסיקה המפורטת לעיל, ניתן ללמוד כי למרות היותה של זכות הטיעון, זכות מהותית וחשובה עבור העובד, בתי הדין לעבודה נוהגים לפסוק פיצויים נמוכים ו/או לא מרתיעים על המעביד כאשר זה אינו מכבד זכות זו.
לטעמי , אילו בתי הדין לעבודה היו נוהגים ביד קשוחה בכל הקשור למעסיק אשר לא פעל בתום לב וניהל שימוע כמתבקש על פי הפסיקה , זכות הטיעון של העובד הייתה מקבלת מעמד מהותי ולא היה “קל” בעיני המעסיק לדרוס אותה ולהימנע מלכבד אותה.
ברור כי פיצוי בגובה 5000 ₪[4] או אפילו 10000 ₪[5] לא מהווה סנקציה כלכלית מספיק איתנה כנגד המעסיק.
[1] סעש (חי’) 12657-12-13 עמליה סימה רייפן נ’ רשת מרכזים קהילתיים – מתנ”ס קרית ים ע”ש מנדל בע”מ
[2] סעש (י-ם) 41777-01-13 ינאי ריין נ’ הומטקס ר.ע.ש.נ. בע”מ
[3] סעש (ת”א) 25333-11-13 א. שמלה נ’ לירון אוחיון
[4] סעש (ת”א) 25333-11-13 א. שמלה נ’ לירון אוחיון.
[5] סע (חי’) 17517-04-11 גלית דניאל נ’ ק.א.א. הרכבות וחיווט מכשירים אלקטרוניים בע”מ
