סקירת ספרות היא בעצם הרקע התיאורטי לנושא מסויים שמבוסס על מאמרים וחומרים שונים. עושים בזה שימוש בעבודות סמינריוניות, עבודות גמר, פרה סמינריונים וכיו"ב. להלן דוגמא יפה שכתבה הכותבת רעות.

"הם עשו משגה. הם השאירו סאטיריקן אחד בחיים." כך כתב אפרים קישון בספרו "שעיר, לעזאזל". (קישון, 1998). קישון הוא מבין גדולי הסאטירקינים, כותב הומורסקות מוכשר אשר בחר לכתוב על מציאות חיינו בצורה משעשעת וצינית. (כהן, 1961). אפרים קישון הוא ניצול שואה אשר נולד בשם פרנץ הופמן בשנת 1924 בבודפשט. כשקישון החל לפרסם בכתבי עת הונגריים מאמרים הומוריסטיים הוא שינה את שמו ל"קישונהונט" (הונט- קטן בהונגרית). לימים, כאשר עלה ארצה שמו עוברת ושונה לאפרים קישון. (אליצור, 2008).

קישון כתב סאטירות מוכרות וטובות לצד כאלה פחות מוכרות. לצד ספריו הרבים הוא ביים סרטים מוכרים וטובים- "סאלח שבתי", "השוטר אזולאי", תעלת בלאומילך" ועוד. סרטים אלו הותירו את חותמם עד לעצם היום הזה והם חלק בלתי נפרד מההוויה והתרבות הישראלית. (אליצור, 2008).

יצירותיו של קישון באות ללעוג, לעקוץ ולמתוח ביקורת בצורה הומוריסטית ושנונה על נקודות מורכבות במציאות הכלכלית, הפוליטית, החברתית והתרבותית של החברה הישראלית. (כהן, 1961). את רוב יצירותיו כתב קישון בגוף ראשון על מנת לאפשר לקורא להזדהות עם הדמות ועם הסיטואציה הקומית. בהרבה מיצירותיו מציג קישון את ה"אחר". בסקירת ספרות זו בחרתי להתמקד בייצוג ה"אחר" בסרט "סאלח שבתי". אעמוד על ייצוג היחסים הבינאריים בין המזרח למערב.

הדמויות אותן מתאר קישון הן דמויות סטראוטיפיות, קישון בונה "אב טיפוס" מסוים לפי דפוסים שחוזרים על עצמם בהתנהגות האדם. "קישון מחזק את האפקט האירוני בפעלולי לשון שונים כמו הסוואה, התחזות, היתממות, הגזמה, חיקוי והיתול". (בכרך, 1995). בסרט "סאלח שבתי" ניתן לראות את ייצוג התכונות המאפיינות את "המזרחי". סאלח שבתי (חיים טופול), הוא אדם טוב, פשוט ואהוב. אך יחד עם זאת ניתן לראות את הסטראוטיפ המובהק המייצג את הראייה המערבית על המזרח- המזרחיים הם "טיפוסים". הם עצלניים, בורים ופרימיטיביים. (מונק, 2013). לפי אדוארד סעיד (2000), ייצוג האוריינט (המזרח) הוא ההפך הגמור מהאוקסינדנט (המערב). ובעזרת הדיכוטומיה הזו נוצרת ההפרדה בין המערב (הנאור) לבין המזרח (הנחות). דבר הנותן למערב את הלגיטימציה להשתלט על המזרח ולנסות "לנרמל" אותו.

יצירותיו של קישון מעבירות ביקורת בצורה הומוריסטית, אך מתחת להומור המשובח והמוגזם לעיתים, מסתתרת ביקורת נוקבת כלפי נקודות תורפה מסוימות בהגמוניה השלטת. (בכרך, 1995). ואולי הדבר החשוב מכל, למרות שיצירותיו של אפרים קישון נכתבו בזמנים אחרים, אין טעמן פג והן מתאימות לאקטואליה ולמאורעות היומיום בארץ ובעולם. (כהן, 1961).

                                                       ביבליוגרפיה

אליצור, י. (2008). 31 דמויות ממעצבי דור המדינה. כרמל: ירושלים.

בכרך, נ. (1995). עולים וקולטים בשנות ה50 בראי יצירתו של א' קישון. עלון למורה לספרות,

            16, 109-122.

כהן, א. (1961). הכל תלוי (מאמר ביקורת). מאזנים, 13 (1), 71-72.

מונק, י. (2013). סאלח שבתי: מבשרו של קולנוע עממי חתרני בישראל. פעמים: רבעון לחקר

            קהילות ישראל במזרח, 135, 145-162.

סעיד, א. (2000). אוריינטליזם. עם עובד.

קישון, א. (1998). שעיר, לעזאזל. אור יהודה: הד ארצי הוצאה לאור.