סמינריון בביטחון סוציאלי הוא אחד מהסמינריונים היותר מבוקשים בקרב תלמידי האוניבריסיטה הפתוחה במסלול של מדעי החברה, ניהול וכללי. העבודה היא בדרך כלל עבודה סמינריוניות עיונית, בלי סטטיססטיקה ודורשת ניתוח מאמרים זרים באנגלית וגם מאמרים בעברית על המצב בארץ. רוב העבודה למעשה היא סקירת ספרות . הכתיבה היא בהתאם לכללי הכתיבה במדעי החברה (APA) וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית.
אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות סמינריון ופרה סמינריון בביטחון סוציאלי על ידי צוות כותבים מצטיין במדעי החברה.
פה יש דוגמא יפה לסקירת ספרות מתוך עבודה מלאה בנושא התמורות הדמוגרפיות המשפיעות על הביטחון הסוציאלי של הקשיש בישראל
עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.
פרק 7: כיווני פעולה אפשריים
היבטים של משבר כבר נתנו אותותיהם במערכות התקציביות לקשישים ובמערכות הפנסיה, בעקבות תהליכים אובייקטיביים (רצון, 2010), בהם שינויים דמוגרפיים של עלייה כאמור בתוחלת החיים, ירידה בשיעורי הילודה, מיעוט בידיים עובדות והזדקנות כללית של האוכלוסייה. כל אלו מקשים על המדינה לכלכל את תכניות הפנסיה, שכן יש ירידה בעובדים צעירים שישלמו את מימונם מכספי המיסים (דרוקמן ופרנקל, 2013). לאחר המשבר הכלכלי שפקד את העולם בשנת 2008 אחת המסקנות שעלתה מדו”ח של המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון היא ש”מדינות רבות לא ערוכות למה שהולך להיות אחד האתגרים הגדולים של המאה ה-21″ (שם, שם). מסימני המשבר הפוטנציאלי ירידה באיכות החיים ועלייה בשיעורי העוני בקרב קשישים לאחר גיל הפרישה, היינו פגיעה קריטית בביטחון הסוציאלי בקרב קשישים ופורשים לעתיד (קסטיאל, 2009),
מצב זה מחייב תכנית היערכות כלכלית יציבה, כדי להתמודד משברים האורבים למדינת הרווחה ולביטחון הסוציאלי של קשישים בישראל, ולאלו הנמצאים במעגל העבודה- פורשי העתיד. לא בכדי, מרבית הספרות המתייחסת לביטחון הסוציאלי המושפע מתוחלת החיים, מתייחסת לשני היבטים עיקריים: חסכונות הפנסיה, שכן מהם נגזרת קצבת היחיד לאחר פרישתו, וכן גיל הפרישה ממנו מתחילה הפנסיה להיות משולמת. שביטחון סוציאלי לקשיש, נגזר ישירות, בין היתר, מן היכולת להבטיח תשלומים לעת זקנתו. ארגון העבודה העולמי מונה שש מטרות למערכות הפנסיוניות, כפי שמובא אצל פלג (2006): 1) מתן אפשרות לעובד ולמשפחתו להמשיך ברמת החיים אליה הורגל בזמן עבודתו; 2) הספקת כיסוי מינימאלי לכל העובדים באמצעות חיובם על-פי חוק להיות מבוטחים באחת או יותר מקרנות פנסיה; 3) סיפוק הגנה מעוני לקשישים ;4) הגנה מקיפה בדמות סיכוני גיל, כגון נכות ופטירה (הכנסה לתלויים במבוטח- ביטוח שארים; 5) עדכון קצבאות הפנסיה לפי רמת עליית רמת החיים במדינה; 6) עידוד חיסכון אחר לטווח הארוך. ברור הוא שכל הללו הם בעלי קשר ישיר לביטחון הסוציאלי של העובדים במדינה ושל האזרחים הקשישים החיים בה.
האם המשכיותה של מדינת רווחה, הדואגת לאוכלוסייתה המבוגרת, מחייבת הרעה בתנאי הפנסיה וקצבאות הזקנה, כדי להבטיח את ביטחונם הסוציאלי של הדורות הבאים שיפרשו ממעגל העבודה, או שמא רפורמות המערבות קיצוצים שכאלו דווקא מבטיחות ביטחון סוציאלי לדורות העתיד ומונעות משבר? האם תוחלת החיים הינה בעוכרינו ומועידה עתיד מרושש לאזרחיה הקשישים של המדינה, אשר אינם עתירי נכסים מלבד חסכונותיהם הפנסיוניים?
על-מנת להתאים את מערכות הפנסיה לצרכים הקיימים ולסיבות המשתנות, ניתן להציע מספר תהליכים אשר יקלו מהעול הפיננסי הרובץ על כפתיה של מערכת הרווחה הפיננסית ציבורית, ויאפשרו לה להבטיח היבטים אחרים של ביטחון סוציאלי לקשיש, בהם קבלת טיפול רפואי נאות וחינמי, תשלום קצבאות זקנה והשלמת הכנסה, ולבסוף, מניעת הדרדרות האוכלוסייה המבוגרת לעוני.
העלאת גיל הפרישה – הצעה שעולה רבות בספרות. דחיית גיל הפרישה היא האמצעי החשוב ביותר מבחינה כמותית, שכן הוא דוחה את מימוש תשלומי הפנסיה והקצבאות, והעובד ממשיך לשלם דמי ביטוח (פלג, 2006). העלאת גיל הפרישה נראית כצעד הכרחי ביחס לעלייה בתוחלת החיים, והוא אמצעי עיקרי ומקובל ברוב הרפורמות של המדינות המפותחות (פלג, 2006). צעד זה מעורר התנגדות עזה פעמים רבות, שכן ישנו חשש לפיטוריו של עובד שנים ספורות טרם פרישתו, מה שיותיר אותו ללא מקור פרנסה וללא תשלומי פנסיה. זאת ועוד, שינוי שכזה מחייב יצירת מקומות עבודה לגילאים המתקדמים. הגם שאמצעי זה מדיף פגיעה בעובדים לקראת פרישה, הרי שבראיה עתידית, הוא עדיף על פני מציאות של משבר, בו המדינה לא תוכל להבטיח לזקניה קצבאות או גרוע מכך, את כספם שחסכו וצברו לפנסיה לעת פרישה.
