סמינריון בביטחון סוציאלי הוא אחד מהסמינריונים היותר מבוקשים בקרב תלמידי האוניבריסיטה הפתוחה במסלול של מדעי החברה, ניהול וכללי. העבודה היא בדרך כלל עבודה סמינריוניות עיונית, בלי סטטיססטיקה ודורשת ניתוח מאמרים זרים באנגלית וגם מאמרים בעברית על המצב בארץ. רוב העבודה למעשה היא סקירת ספרות . הכתיבה היא בהתאם לכללי הכתיבה במדעי החברה (APA) וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית.
אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות סמינריון ופרה סמינריון בביטחון סוציאלי על ידי צוות כותבים מצטיין במדעי החברה.
פה יש דוגמא יפה לסקירת ספרות מתוך עבודה מלאה בנושא התמורות הדמוגרפיות המשפיעות על הביטחון הסוציאלי של הקשיש בישראל
עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.
פרק 4: השינויים הדמוגרפיים בישראל ביחס לשינויים בגיל הפרישה
על-אף השינויים הדמוגרפיים מרחיקי הלכת בהרכב האוכלוסייה בעולם ובישראל, הרי שמעט מאד השתנה ביחס לגיל הפרישה בישראל. לפי הגדרת החוק (המוסד לביטוח לאומי – מילון מונחים גיל הפרישה), גיל הפרישה לקבלת קצבה (פנסיה) עמד על 65 שנים לגברים ו-60 שנים לנשים, נכון לשנת 1939 ועלה בהדרגה ל-65 שנים לגברים ו-62 שנים לנשים נכון להיום. פנסיה היא סכום כסף שעומדת לרשות הפורש מהעבודה, בפעימות חודשיות, ובגיל שנקבע על-ידי המדינה, ואמור לשמשו למחייתו עד למותו. זהו הסכום המופרש על ידי העובד ממשכורתו, ומושלם על ידי המעסיק באחוז גבוה יותר, במשך כל תקופת העסקתו. גובה הקצבה הינו בהתאם לכמות הכסף שהופרשה ונצברה. נוסף לקצבת הפנסיה, ישנן קצבת זקנה וקצבת השלמת הכנסה, המשולמות על-ידי המוסד לביטוח לאומי מגיל הפרישה ועד למוות. על-פי חוק ביטוח לאומי, כל תושב בישראל שהיה מבוטח ושילם על-פי חוק, זכאי לקצבת זקנה אוניברסלית, כלומר כזו שאינה מותנית במבחן הכנסות או אמצעים (דורון וקורבר, 2016). השלמת הכנסה לעומת זאת, רלוונטית לקשישים שאינם בעלי מקורות הכנסה משלהם, נוסף על קצבת הזקנה.
עובדות אלו יוצרות שתי בעיות, המערערות את הביטחון הסוציאלי של האדם הקשיש, של האדם העובד ושל המדינה כמוסד כלכלי האמון על רווחת תושביו. ראשית, הגידול המהותי במספר שנות החיים, כפי שהוצג לעיל, אינו תואם את השינוי המזערי בגיל הפרישה. כך, אם בעבר עבר האדם עבר דרך שלוש תקופות עיקריות בחייו, בהן הכשרה קצרה, שנות עבודה רבות ותקופת חיים קצרה לאחר הפרישה, הרי שכיום, המצב השתנה: ההכשרה התארכה, תקופת העבודה התקצרה ומספר השנים של תלות בקבלת קצבה, בשירותי הבריאות ובשירותים אחרים, גדל מאד (דורון, 2004). זאת, הודות לעלייה במספר שנות החיים, ביחס לשינויים לא תואמים בגיל הפרישה.
שנית, קצבאות הזקנה והשלמת ההכנסה לזקנים משולמות מכספי משלם המיסים, היינו האוכלוסייה העובדת, ויוצרות את “יחס-התלות”. זהו מדד המאחד את התהליכים הדמוגרפיים ורלוונטי למערכת הפנסיה, בהגדרתו הינו היחס שבין מספר מקבלי הפנסיה (גיל 67 ומעלה) לבין מספר העובדים בגילאי העבודה (20-66 שנים). יחס-תלות מחמיר יותר, כולל במדד זה לצד הקשישים מעל גיל 67, גם את הילדים בגילאי 0-19 שנים, מאחר שגם הם תלויים בגילאי העבודה מבחינת כלכלה וקצבאות. בישראל קיים ריבוי של הילדים, מהם לא כולם נכנסים לשוק העבודה בבגרותם (כגון חלקים מהציבור החרדי), מה שיוצר יחס-תלות גבוה מדי (פלג, 2006). מצב זה ילך ויחמיר לאור הנתונים שהוצגו לעיל בדבר הזדקנות האוכלוסייה וההפחתה הניכרת בידיים עובדות. בארצות הברית, למרות העודף שנתי במערכת הפנסיה הציבורית, הרי שלפי כל התחזיות צפוי החל משנת 2018 להיווצר גרעון שנתי שילך ויגדל (דורון וקורבר, 2016). ברובן של הארצות המפותחות הפנסיה מתנהלת בשיטה שוטפת כאשר דמי הביטוח השוטפים מממנים למעשה את הפנסיה השוטפת של דור העובדים הקודם. בשיטה זאת ההשפעה של התהליכים הדמוגרפיים הינה מידית וישירה ולכן הלחץ על רפורמות במדינות אלו הינו החזק ביותר. כאשר שיטת הפנסיה הינה צוברת, כפי שנהוג בישראל, דמי ההכנסה והביטוח מצטברים בקרנות ייעודיות וישמשו בעתיד לתשלום הקצבאות.
כל אלו מובילים לאתגר כלכלי משמעותי, הניצב לפתחן של מדינות המערב ומדינות הרווחה, בכללן ישראל, וכולל משבר במערכת הפנסיה ובמערכת הקצבאות. בשנים האחרונות מהווה סוגיית הפנסיה אחת מהסוגיות הבולטות והחשובות ביותר העולה על סדר היום הציבור בעולם המערבי ובישראל, ואף יש הרואים בה כסוגיה הכלכלית-חברתית החשובה ביותר עמה יצטרכו להתמודד מדינות מהערב בעתיד, בשל הקושי הכלכלי לעמוד בנטל שכזה, בהינתן התמורות הדמוגרפיות בישראל, וכן ב”יחס- התלות” המתואר לעיל (שלום, 2004). לאור אתגר זה מאופיינות מספר מגמות מרכזיות בהתמודדות מדינות המערב המפותחות עם האוכלוסיות המזדקנות: (מכטיגר, 2013).
ביצוע רפורמות במס – בשל עליית אחוז האוכלוסייה המתבגרת המסיימת לעבוד ויוצאת ממעגל המיסים, יקטנו ההכנסות למדינה ממיסוי ישיר. תידרש רפורמה במערך המיסוי על מנת להקטין את התלות הישירה של ההכנסות ממס ההכנסה האישי.
גביית תשלום על שימוש בשירותים שונים כגון שירותי בריאות, תחבורה ותשתיות וזאת על מנת להתמודד עם העלויות הגבוהות של צריכת שירותים אלו על ידי האוכלוסייה המבוגרת. פעולה זאת הינה כתחליף להעלאת שיעור המיסים הישירים.
העלאת גיל הפרישה על מנת לצמצם את השחיקה בהכנסות ממיסים.
שתי המגמות הראשונות שצוינו יביאו להגדלת העומס על ציבור העובדים שעדיין מתחת לגיל הפנסיה וכן להגדלת עומס המיסוי על חלק מהמעסיקים.
