סמינריון בביטחון סוציאלי הוא אחד מהסמינריונים היותר מבוקשים בקרב תלמידי האוניבריסיטה הפתוחה במסלול של מדעי החברה, ניהול וכללי. העבודה היא בדרך כלל עבודה סמינריוניות עיונית, בלי סטטיססטיקה ודורשת ניתוח מאמרים זרים באנגלית וגם מאמרים בעברית על המצב בארץ. רוב העבודה למעשה היא סקירת ספרות . הכתיבה היא בהתאם לכללי הכתיבה במדעי החברה (APA) וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית.
אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות סמינריון ופרה סמינריון בביטחון סוציאלי על ידי צוות כותבים מצטיין במדעי החברה.
פה יש דוגמא יפה לסקירת ספרות מתוך עבודה מלאה בנושא התמורות הדמוגרפיות המשפיעות על הביטחון הסוציאלי של הקשיש בישראל
עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.
פרק 5: הרפורמות במערכות הפנסיוניות
רפורמות במערכות הפנסיוניות במדינת ישראל
ביצוע רפורמות בקרנות הפנסיה – המסלול בו פעלו קרנות הפנסיה שבו ההפרשה הייתה בפרופורציה לשכר ואילו הזכויות נקבעו לפי השכר האחרון והוותק, יצר מצב של חוסר איזון וגרעון מתמשך בקרנות. גרעון זה נתמך באופן שוטף על ידי המדינה. על מנת למנוע את קריסת הקרנות הוותיקות בוצע ב 1995 מהלך של סגירת הקרנות הישנות ופתיחת קרנות חדשות מאוזנות מבחינה אקטוארית ובשנת 2003 הולאמו הקרנות ההסתדרותיות, הקרנות המאוזנות הועברו לניהול גופים מוסדיים והקרנות הגרעוניות הושארו בניהולה של המדינה. בנוסף לכך בוצעה כניסה מסיבית לשוק ההון בקרנות החדשות על מנת להגדיל את ההון והרווחים, בניגוד למקובל עד אז של השקעה באיגרות חוב ממשלתיות בלבד. בנוסף לכך בוצעו שינויים בתקנונים של הקרנות, גיל הפרישה הועלה ל 67 שנה לגברים ו 64 שנה לנשים וסבסוד המדינה הוקטן בהדרגה.
ביצוע ביטוח פנסיוני חובה – בשנת 2008 נחתם הסכם קיבוצי המבטיח הפרשות לעובד המשלים מעל שישה חודשי עבודה ואין לו הסכם טוב יותר לחסכון פנסיוני. הפרשות אלו הועלו בהדרגה עד לרמה של 17.5 אחוז בשנת 2014.
השינויים וההערכות שבוצעו במדינת ישראל לנוכח עליית תוחלת החיים והורדת מדד התלות כוללים את הנושאים המרכזיים הבאים:
שינויים בתקנוני קרנות הפנסיה – בשל היות הפנסיה פונקציה של וותק ושכר ולא של החיסכון הנצבר, בוצעו שינויים להתאמת זכויות הפנסיה לעודף או חיסכון אקטוארי. בהיווצרות גרעון מעל ערך מסוים תהיה חייבת הקרן בהקטנת זכויות הפנסיה של המבוטחים בה. מאז 2003 בוצעו מספר שינויים והתאמות לצורך התאמה לתוחלת החיים. בקרנות הוותיקות שהועברו לגופי מוסדיים נשחקו עקב כך זכויות החברים ואילו בקרנות הפנסיה החדשות הודר מקדם המרה שבו מחולק סכום החיסכון כתוצאה מכך קטנו הפנסיות של פנסיונרים עתידיים ושל אלו שכבר נמצאים מעבר לגיל הפרישה ומקבלים פנסיה.
ביטוח פנסיוני בחברות ביטוח – קיימת האפשרות לחיסכון בפוליסות ביטוח או קופות גמל , חלקן משווקות כביטוח מנהלים. גם במסלול זה ניתן היה עד שנת 2008 לחסוך במסלול הוני או במסלול קצבתי. דבר זה הביא לפדיון הון חד פעמי על ידי מרבית המבוטחים עם היציאה לפנסיה ולחוסר עדכון מקדמי ההמרה, מה שגרם לגרעון אקטוארי כבד. לאור זאת החל מ 2012 אסר משרד להבטיח את מקדם ההמרה מראש למבוטחים גם בחברות הביטוח הפרטיות. העלאת גיל הפרישה בשנת 2000 הועלה גיל הפרישה לגברים ל 67 שנה ולנשים ל 64 שנה (עם אופציה להעלאה נוספת)
המשמעות העיקרית של השינויים השונים שבוצעו במערכת הפנסיונית גוזרים על ציבור השכירים בישראל מספר סיכונים מרכזיים: (מכטיגר, 2013).
סיכון התארכות תוחלת החיים שמשמעותו הינה שככל שתארך תוחלת החיים, כך הסכום שנצבר בקרנות הפנסיה לתקופת הפרישה יספיק לזמן קצר יותר או שהקצבה תוקטן יותר ויותר (בשימוש במקדימים האקטואריים).
סיכון תשואת השוק. הכסף בקרנות הפנסיה השונות מושקע באפיקים רבים ושונים, חלקם בסיכון גבוה ונתון לתנודות ומשברים בשוק הפיננסי העולמי. משברים בסגנון של משבר המניות הגדול של 2008 עלולים לשחוק את יתרות חברות הפנסיה ולפגוע ישירות בקצבאות העתידיות.
קיטון בקצבאות עקב שינויים בשיטת החישוב – שנות הבסיס לשכר הקובע שונו ממוצע של 15 עד 25 השנים ה”טובות ביותר” לחישוב ממוצע של כלל שנות העבודה, מה שמכניס קבוצה מסוימת של עובדים לסיכון של הקטנת הקצבאות. כמו כן הוצאות הניהול שנקבעו לקרנות, הורידו עוד חלק מהקצבאות העתידיות.
כבר היום ברור כי קצבאות הפנסיה של העובדים שאמורים לפרוש בעוד 20 עד 30 שנה יהיו קטנות בעד 30 אחוז מהקצבאות של מי שפרש ונהנה מקצבאות בקרנות הוותיקות שצוברות זכויות.
לסיכום והשוואה בין הרפורמות שבוצעו בישראל לבין הרפורמות שבוצעו במדינות מפותחות עיקריות (פלג, 2006), ניתן ללמוד כי המערכת במדינת ישראל בצעה את שני הצעדים המקובלים לפתרון הבעיות במערכת הפנסיה שהם העלאת דמי הביטוח והעלאת גיל הפרישה. בנוסף לכך בוצעו בישראל למעשה כל הרפורמות שהונהגו במדינות מערביות שונות ואף יותר מכך. עם זאת עדיין לא בוצעה רפורמה מלאה בהעלאת גיל הפרישה לנשים ועדיין לא ניתן טיפול מספק לנושא קליטה של עובדים ותיקים בשוק התעסוקה ובניית מנגנון עבודה חלקית או מלאה לעובדים שאחרי גיל הפרישה. למרות הרפורמות שבוצעו עדיין לא הושלמה המלאכה בשל הפגיעה בחסכון הפנסיוני לשכירים ובשל חוסר איזון שיתקיים בין הקבוצות השונות של עובדים במשק ומידת הפגיעה בקצבאות הפנסיה שלהם לאור הרפורמות שבוצעו במערכת (פלג, 2006). בניגוד לרפורמות שבוצעו במדינות שונות בעולם, הרפורמות בישראל שיקפו בעיקר תפיסה ברורה של קובעי המדיניות שהאחריות על נושא הפנסיה הינה על הפרט, בעוד המדינה מסתפקת בהליכי רגולציה על הגופים הפנסיוניים ובהבטחת רמת חיים מינימאלית באמצעות קצבאות המינימום של הביטוח הלאומי. מערך הרפורמות במערכת הפנסיונית בישראל יצר מערך שבו המעורבות וההשפעה של הרמה הממלכתית מצומצמת בהשוואה למדינות ה OECD. עם זאת, חל שינוי הדרגתי בגישה זאת, במיוחד החל מ 2008 עם הכנסת צו ההרחבה שנוסף להסכם הקיבוצי בנוגע לביטוח פנסיוני במשק וההחלטה לקביעת קצבת מינימום במסגרת החיסכון הפנסיוני.
