סמינריון בביטחון סוציאלי הוא אחד מהסמינריונים היותר מבוקשים בקרב תלמידי האוניבריסיטה הפתוחה במסלול של מדעי החברה, ניהול וכללי. העבודה היא בדרך כלל עבודה סמינריוניות עיונית, בלי סטטיססטיקה ודורשת ניתוח מאמרים זרים באנגלית וגם מאמרים בעברית על המצב בארץ. רוב העבודה למעשה היא סקירת ספרות . הכתיבה היא בהתאם לכללי הכתיבה במדעי החברה (APA) וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית.
אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות סמינריון ופרה סמינריון בביטחון סוציאלי על ידי צוות כותבים מצטיין במדעי החברה.
פה יש דוגמא יפה לסקירת ספרות מתוך עבודה מלאה בנושא התמורות הדמוגרפיות המשפיעות על הביטחון הסוציאלי של הקשיש בישראל
עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.
פרק 7: כיווני פעולה אפשריים
הנהגת גיל פרישה דינאמי – אופציה נוספת הינה הנהגת גיל פרישה דינמי כאשר גיל הפרישה יותאם ויוגדל בהתאם לגידול בתוחלת החיים (יוטב, 2014). במספר מדינות במערב אירופה כגון בריטניה, איטליה, דנמרק, ויוון כבר הוכנו תכניות עתידיות אשר יקשרו את גיל הפרישה באופן ישיר לתוחלת החיים המותנה. בדנמרק יוחל העדכון החל מ 2027 בבריטניה ויוון יוחל העדכון החל מ 2020 (Martin, 2011).
פרישה לפי “מקדם המרה אישי” – באופציה זאת, גיל הפרישה ייקבע לפי שקלול של מספר גורמים וביניהם בריאות העובד ותוחלת החיים הנגזרת ממצב בריאותו (יוטב, 2014). לחלופין ניתן לבטל לחלוטין את גיל הפרישה כגיל “קשיח” ולאפשר לכל אדם לפרוש לפי רצונו בהתאם למקדם ההמרה האישי שלו. מקדם זה יחושב בתלות באופי התעסוקה, אופי התעשייה בה העובד מועסק, פרמטרים בריאותיים ומשפחתיים המאפשרים לו להמשיך לעבוד ביעילות ולתרום לארגון אליו הוא שייך.
מנגנון “קריירה שנייה” – באופציה זאת עובד המגיע לגיל פרישה יוכל, במקביל לקבלת הפנסיה, לעסוק בעבודה נוספת על מנת להגדיל את מקורות הכנסתו. בניית ותחזוקת מנגנון כזה ידרוש בראש ובראשונה, התאמת חוקי העבודה הרלוונטיים שאוסרים העסקת קשישים לתעסוקה המותאמת לפי סוג התעסוקה לטווח גילאים, בניית מנגנון עבודות שיתאים לבעלי הגיל השלישי, בניית מערך התאמת משרות, הדרכות והכשרות מתאים, והחשוב ביותר, שינוי תפישות ודעות הקיימות בנוגע להעסקת אזרחים קשישים ויכולתם לתרום לארגון ולחברה (יוטב, 2014).
צעדי העלאת גיל הפרישה מחייבים בחינת כמה נושאים: בראש וראשונה, חקיקה נגדית האוסרת על פיטורין מגיל מסוים, דחיית זכויות עובד/מעביד הכוללות הפסקת עבודה בשל גיל, התפטרות עם פיצויים מלאים, זכות קבלת קצבת זקנה וזכויות ופטורים נוספים הניתנים לאזרחים ותיקים ולצד זה העלאת היצע העבודות לטווח גילאים זה. התייחסות ממשלתית מתחייבת נוספת היא לגבי אנשים ונשים העובדים בעבודת כפיים או בעבודות בעלות טרחה פיזית מרובה, כך שהגיל יכביד ויקשה על יכולתם לעבוד, או גרוע מכך, יגרור נזקים פיזיים מעבודה שכזו (בן-ישראל ובן-ישראל, 2004). כלומר, בשני המקרים יש לבחון את מבנה התעסוקה המתאים לגיל השלישי, מבלי שיחסמו אפשרויות תעסוקה בפני צעירים וליצור שינויי חקיקה בעבודה, הנמצאים בהלימה עם שוק בו רבים מעובדיו הם קשישים (סולברג, 2013). נושא פרטני שיש לבחון בהיבט זה הינה חסימה של משרות לצעירים והגדלת האבטלה בטווח גילאים מסוים וזאת בשל תפישת משרות על ידי עובדים הרבה מעבר לגיל הפנסיה המקובל היום ושינוי הקצב הטבעי של תחלופת משרות עקב גיל. (יוטב, 2014). נושא נוסף שידרוש בחינה במסגרת תכנית כזאת הינו ההתנהלות ההדדית של עובדים מעל גיל הפרישה, אל מול המעסיקים. מהיבט אחד במידה וקיימת הפליה של עובדים מבוגרים על בסיס אמונות לא מבוססות שככל שעולה גיל העובד כך תקטן יעילותו הרי שהגבלת יכולת ההפליה תתרום להפחתת פיטורין של עובדים מנוסים ויעילים. מצד שני במידה וההערכה הזאת לגבי ירידת יעילות העובדים עם הגיל נכונה, הרי שעובדים רבים ימשיכו לעבוד בארגון בניגוד לכל הגיון כלכלי או ניהולי ויתפשו מקומות של עובדים פוטנציאליים יעילים יותר. בנוסף לכך עלולה ההגנה המוגברת על עובדים מבוגרים להביא לתוצאה הפוכה בה יימנעו המעסיקים להעסיק עובדים מבוגרים וכן יימנעו מהעלאת שכרם של עובדים המתקרבים לגיל הפרישה, כך שבמידה וייאלצו “להיתקע” איתם מעבר לגיל הפרישה הרי שהעלויות שלהם יהיו נמוכות יותר. (ברנדר-אילן, 2013).
קיימות הצעות רבות ואחרות הנוגעות למניעה של משברים עתידיים בקרב קשישים בישראל. זאת לאור התחזיות הקודרות אודות הקושי לעמוד בהתחייבויות הקרנות לתשלום קצבאות פנסיוניות ואחרות לקשישים לאורך זמן. בין ההצעות ניתן למצוא נושא של העלאת דמי הביטוח לתשלומי הפנסיה בניכוי ממשכורת העובד, הפחתה או ביטול הדרגתי של דמי שארים למבוטחי פנסיה שנפטרו, שכן בעבר ההנחיה הייתה שהגבר מפרנס את משפחתו ובהיעדרו אין ביכולת המשפחה להתקיים, בעוד שכיום, מרבית הנשים נמצאות בשוק העבודה ומקבלות פנסיה עבור עצמן.
לדידי, צעד נוסף, שעולה מן ההיבטים שהוצגו לעיל, ויכול לסייע מכיוון אחר, הוא דווקא עידוד הילודה, אשר השפעתו לטווח הארוך היא הבטחת ידיים עובדות ולא רק התייחסות צרה לגיל הפרישה עצמו. אל לנו לשכוח ששוק העבודה אין משמעו רק תשלומי מיסים הממנים אוכלוסיות שאינן עובדות, כי אם ידיים עובדות של ממש המסייעות בטיפול באוכלוסיות אלו- תינוקות, ילדים וקשישים. כיום, הילודה בישראל גבוהה מהמדינות המערביות, אולם חלק ניכר מהילדים הללו אינם פעילים בשוק העבודה בהגיעם לבגרות, כמו גברים רבים במגזר החרדי ונשים במגזר הערבי. לכן, על המדינה לעודד ילודה בד בבד עם עידודה כניסה לשוק העבודה בהבטחת תגמולים. מעבר להגדלת שוק העבודה והאוכלוסייה הצעירה, פירושו פחות תשלומי השלמת הכנסה לאלו שלא חסכו לפנסיה ונשענים בזקנתם על קצבאות הכנסה ומקורות אחרים, בכדי להבטיח מחייתם לעת זקנה.
