סקירת ספרות – עונש המוות בישראל – המצב החוקי – סמינריון איכותני – עונש מוות בראי התקשורת בישראל

סמינריון איכותני מכיל פרקים רבים. הכתיבה היא בהתאם לכללי הציטוט האחיד וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית. אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות משפטיות על ידי מחלקה משפטית מצטיינת.

פה יש דוגמא יפה לחלק סקירת ספרות והמשך לסמינריון איכותני בנושא: בנושא עונש מוות בישראל בראי התקשורת המקוונת הישראלית

עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.

סקירת ספרות – עונש המוות בישראל

המצב החוקי

במסגרת חוק העונשין 1977, ניתן להטיל עונש מוות בגין בגידה במדינה לפי שלוש פעולות המוגדרות כסוג של בגידה במדינה: פגיעה בריבונות ושלמות המדינה (סעיף 97 לחוק העונשין); הביא לידי פעולה צבאית נגד ישראל (סעיף 98); וסייע לאויב בשעת מלחמה, כאשר המילה סיוע איננה מתייחסת למתן עזרה רפואית כי אם למסירת מידע או ציוד שעשוי לסייע לאויב בשעת מלחמה (סעיף 99) (רוזנאי וסומר, 2016, ע’ 566).

חוק השיפוט הצבאי, תשט”ו -1955, תחת סעיף 43 מאפשר עונש מוות במקרים של בגידה גם-כן. תחת סעיף זה נמנים שמונה עבירות בגידה המאפשרים עונש מוות, אולם, עונש זה יהיה ניתן למימוש רק כאשר עבירות אלה בוצעו בשעת מלחמה. עבירות הבגידה כוללות בין הייתר מסירת מידע לאויב בנוגע למיקום חיילים ישראלים; נטישת הקרב נוכח האויב; סיוע לאויב במתן נשק ציוד ומידע; מתן מחסה לאויב; שירות האויב מרצון בשעת שבי ועוד. תקנות ההגנה לשעת חירום 1945 תחת סעיף 58 מאפשרים גם הם הטלת עונש מוות כלפי אנשים שעברו על עבירות טרור. סעיף זה מדגיש כי אדם שהפעיל כלי-יריה, הטמנת פצצות, חומרי חבלה, השלכת רימונים וכדומה או השתמש בכלי נשק חם במסגרת פעולת טרור במטרה לגרום מוות וחבלה, ניתן להטיל עליו עונש מוות. באופן פרדוקסאלי, עונש המוות איננו מתייחס למעשי טרור שבוצעו בנשק קר כדוגמת סכין (סנג’רו, 2002, ע’ 184).

המימוש בפועל של עונש המוות בישראל הינו מאתגר במיוחד ולמעשה ישנו קושי מכוון להטיל עונש מוות ולקיים אותו בפועל. לצורך הטלת עונש המוות, ראשית חייב התובע (הפרקליטות הצבאית או המדינה בלבד) לבקש את עונש המוות; לאחר מכן על בית המשפט להרשיע את העבריין ולהסכים בפה אחד של לפחות שני שופטים כלפי הטלת עונש מוות. לאחר הטלת גזר הדין, מתבצע הליך אוטומטי שבו לפי חוק השיפוט הצבאי – 1955, סעיף 423, חלה החובה על הפרקליט הצבאי או פרקליט המדינה להגיש ערעור, גם אם העבריין המורשע איננו מעוניין בכך. הערעור בפועל יכול להתקיים בשני שלבים – בבית המשפט הצבאי או בבית המשפט העליון. כלומר יכולת ערעור כפולה. במידה והערעור נדחה, חל תהליך אוטומטי נוסף של בדיקת חנינה על-ידי נשיא המדינה, גם במידה והעבריין המורשע איננו מעוניין בכך. בישראל ישנה עמדה עקבית של הפרקליטות הצבאית לאי-בקשת עונש מוות (הסיבות לכך יוצגו בהמשך), ובכך כל התהליך האמור מלכתחילה איננו מתקיים (סנג’רו, 2002, ע’ 185).

הקושי לממש את עונש המוות בישראל, הוביל מספר פוליטיקאים שונים ביניהם שרון גל, אורלי לווי אבקסיס (שניהם מטעם מפלגת ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן שנחשב לתומך הנלהב ביותר בהקלת התנאים במימוש עונש המוות בישראל), אורן חזן (הליכוד) ובצלאל סמוטריץ’ (הבית היהודי). במסגרת הצעת החוק מספר  1157 בשנת 2015 (מספר הצעה 1157 (01/06/2015), כנסת 20) הועלתה הדרישה לבצע שינויים ביכולת להטיל עונש מוות. במסגרת השינויים בוטל התנאי לגזר דין הניתן בפה אחד והוחלף למתן גזר דין באמצעות רוב פשוט; כמו כן, לא היה ניתן להקל בעונשו של מי שנגזר עליו עונש מוות במסגרת בית משפט צבאי. כלומר ניתן להקל בעונש רק במסגרת בית משפט עליון. פרשנות הדבר היא כי העבריין המורשע מאבד שלב אחד ביכולת הערעור שלו. בשנת 2018, הצעת החוק האמורה עברה בקריאה ראשונה בכנסת באמצעות 52 תומכים ו-49 מתנגדים. אולם המשך אישור החקיקה עדיין תלוי ועומד בקריאה שנייה ושלישית שטרם התבצעו (הכנסת ה-20, 2018). במילים אחרות, נכון לזמן העכשווי, מימוש עונש המוות בישראל עדיין לא השתנה והוא עדיין קיים בהתאם לאופי החוקים שהוצגו מעלה.