דיון – דאעש מול חמאס –הדומה והשונה

בסמינריון עיוני במדעי המדינה או יחב”ל נמצא בדרך כלל כמה פרקים תיאורטי אשר מהווים את סקירת ספרות . הכתיבה היא בהתאם לכללי הכתיבה במדעי החברה (APA) וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית. אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות במדעי המדינה או ביחבל על ידי צוות כותבים מצטיין במדעי החברה.

פה יש דוגמא יפה לפרק דיון תיאורטית מתוך עבודה מלאה בנושא דאעש מול חמאס

עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.

דיון

העבודה מציגה שני ארגוני טרור אסלאמיים סונים קיצוניים כאשר יש נקודות רבות של דמיון ושוני ביניהם. שני הארגונים בנויים על אותה אידאולוגיה בסיסית שהינה אסלאמית קיצונית המגדירה אורח חיים אסלאמי מסורתי שהיה מקובל במאה השביעית ומבוססת על הענף הסוני הסלפי של דת האסלאם. שני הארגונים תומכים ביישום הג’יהאד העולמי וכיבוש שטחים על ידי האסלאם וחזרה לאימפריה האסלאמית הקדומה. נקודת דמיון נוספת ששני ארגונים אלו צמחו מתוך ארגוני אב. החמאס צמח כזרוע של ארגון “האחים המוסלמים” הפועל במדינות שונות ואף תפש את השלטון במצריים ואילו דאעש צמח כפלג קיצוני מתוך ארגון הטרור של אל-קעידה. למרות הדמיון באידאולוגיה הרי שדרכי היישום שונות למדי בין שני הארגונים. דאעש אוכף את אורח החיים האסלאמי הקיצוני בצורה נוקשה ללא כל פשרה בשטחי שלטונו וחותר לממלכה אסלאמית כאשר כל מי שאינו מוסלמי סוני נמנה על אויביו.

 החמאס, למרות היותו ארגון ג’יהדיסטי מתמקד בשלב הראשון באויבים מבית, דהיינו ישראל והיהודים כאשר רק לטווח ארוך ובצורה עמומה מדובר באג’נדה שלו על השתלטות על אזורים ועמים נוספים. בתחומי הרצועה, החמאס אינו כופה את אורח החיים הקיצוני בצורה מוחלטת וקיים חופש פעולה לאזרחים, בעיקר על מנת למנוע תופעות של התמרמרות והתמרדות פנימית. מבחינת התפתחות קיים דמיון רב בין חמאס ודאעש , שניהם מבוססים בתוך האוכלוסייה המקומית ולמעשה צמחו מתוך האוכלוסייה, בעיקר בקרב המדוכאים, חסרי הכל שראו בארגונים אלו ובדרך שהם מציעים תקווה לחיים טובים יותר והחזרת כבודם שנרמס על ידי השלטונות או על ידי המעמדות העשירים. מהבחינה המדינית שני הארגונים עברו שינוי על ידי התבססות בצד המדיני, בנייה של מוסדות שלטון מבוססים, בניית מערכת חינוך, משפט וחוקים ומערכות סיוע וצדקה לנזקקים. שני הארגונים השתמשו בתשתיות קיימות על מנת להסב אותן לשירותם. החמאס התבסס על תשתית המוסדות שנשארה מהרשות הפלסטינית ודאעש התבסס על המוסדות שנותר בערים ובעיירות שנכבשו בעיראק ובסוריה. ההבדל המהותי הינו שחמאס פועל בגבולות מדינתיים ברורים המדברים בשלב הראשון על רצועת עזה ובשלב השני מדינה פלסטינית מוסלמית על כל שטחה של ישראל, בעוד ארגון המדינה האסלאמית שולל גבולות מדיניים לחלוטין ומדבר על ממלכה אסלאמית החותרת להשתלטות ללא מגבלות, בשלב ראשון על אזור המזרח התיכון ולאחר מכן על אזורים נרחבים באסיה, אירופה וצפון אפריקה. הבדל נוסף ומהותי בתחום המדיני שלטוני הינו שהחמאס מוגבל לתחומי שליטתו ברצועה וגם מיוצג בנציגויות שלטון של הרשות הפלסטינית בעוד שדאעש הכריז על מחוזות בארצות נוספות כגון תימן, לוב, חצי האי סיני, אפגניסטן ניגריה במדינות נוספות, במחוזות ובמדינות אלו הארגון מעודד פעילות ומפעיל פעילים מקומיים המגייסים חיילים לארגון ומבצעים פעולות טרור נקודתיות.

פעולות השטח של החמאס מוגבלות לאזור בו הוא שולט לגבולותיו עם ישראל ומצריים בעוד דאעש פועל כארגון גלובאלי עם שלוחות בכל מקום בו נקלטת האידאולוגיה הקיצונית שלו דרך מערך ההסברה המתוחכם והיעיל שהוא מנהל. הבדל נוסף בין הארגונים הינו בנושא ההכרה והתפישה בעיני מדינות המערב ומדינות מוסלמיות. בעוד החמאס פועל לשיפור תדמיתו במערב כארגון מדיני הומניטרי וחותר לקראת הכרה וניהול מגעים ישירים עמו וזאת על חשבון מצוקות האוכלוסייה המקומית, ארגון דאעש שולל בבסיסו כל משא ומתן או מגע עם התרבות המערבית ונתיניה, רואה בה את מקור כל הרע והסכנה העיקרית לקיום דת האסלאם ורואה במדינות המערב יעד להשתלטות והחלת שלטון האסלאם. גם בתפישה במדינות מוסלמיות קיים בהבדל מהותי בין שני ארגונים אלו. החמאס נתפש ברוב המדינות האסלאמיות כארגון חופש וכארגון שולט לגיטימי שנבחר בבחירות חוקיות ואף מקבל סיוע ותמיכה הן בכסף והן באמצעי לחימה ממדינות כמו קטאר, טורקיה ואיראן (למרות היותה מדינה שיעית). המדינה העיקרית המתנגדת לחמאס הינה מצריים, בעיקר בשל היותו ארגון שצמח מתוך האחים המוסלמיים המהווים איום שלטוני מתמשך לשלטון החילוני במצריים. דאעש נתפש כאיום מידי וקריטי גם בעיני השלטונות במדינות המוסלמיות ואלו עושים כל שביכולתם על מנת למגר את פעילותם של הארגונים הסלפיים הקיצוניים שבתחומם שנשבעו אמונים לדאעש.