בסמינריון עיוני במדעי המדינה או יחב”ל נמצא בדרך כלל כמה פרקים תיאורטי אשר מהווים את סקירת ספרות . הכתיבה היא בהתאם לכללי הכתיבה במדעי החברה (APA) וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית. אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות במדעי המדינה או ביחבל על ידי צוות כותבים מצטיין במדעי החברה.
פה יש דוגמא יפה לסקירת ספרות תיאורטית מתוך עבודה מלאה בנושא דאעש מול חמאס
עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.
אמצעים היבטים צבאיים
אומדן הלוחמים הפעילים בארגון דאעש עמד לפי הערכות מסוף 2014 על כ-20,000 עד 30,000 לוחמים. כמובן שהמספר אינו מדויק לתקופה האחרונה לאור האבדות הכבדות שספג הארגון במערכה של הקואליציה נגדו. ההערכות המודיעיניות השונות מדברות על כך שמעל לחצי מהלוחמים הינם מתנדבים מארצות מוסלמיות ומארצות מערביות. הכח מחולק לפי אזורי השליטה כאשר בכל מחוז קיים מפקד ראשי (אמיר) האחראי על תיאום הפעולות הצבאיות. במרבית הערים שבשליטת הארגון הוקמו לשכות גיוס למתנדבים המצטרפים לארגון. בנוסף לכך מחזיק הארגון מחנות אימונים למתגייסים, המפוזרים במחוזות השונים. במחנות אלו עוברים המתגייסים אימוני נשק ואימונים טקטיים וכן חינוך מסיבי לעקרונות השריעה ועקרונות ואידאולוגית הארגון. ארסנל אמצעי הלחימה של דאעש כולל רקטות מסוגים שונים , נשק קל ומקלעים (המורכבים בעיקר על ג’יפים לצרכי הסתערות על יעדים), מרגמות וטילי כתף מונחי חום (נ”מ ונ”ט). בנוסף מחזיק הארגון גם נשק כבד בכמויות לא גדולות. נשק זה כולל מספר טנקים (כ-40) מתוצרת סובייטית (בעיקר T-55 והדגם המתקדם יותר T-72), נגמ”שים, כלי ארטילריה מסוגים וקטרים שונים (מרביתם תותחים מתנייעים). כמו כן מחזיק הארגון במספר כטב”מים (כלי טייס בלתי מאוישים) המשמשים למשימות ריגול ומודיעין. מרבית הנשק הנמצא בידי הארגון מקורו בשלל שנלקח מהצבא הסורי והעירקי. בנוסף מחזיקים לוחמי הארגון בנשק שהועבר להם על ידי הפלגים המורדים הקיצוניים בסוריה וכן נשק שנרכש והוברח מחו”ל לתוך אזורי השליטה של הארגון. בנוסף לכך נמצאו הוכחות שבידי הארגון נשק מתוצרת אמריקאית (בעיקר נשק קל וטילי כתף מסוגים שונים שהגיע כשלל מניצחונות במערכות מול פלגי המורדים המתונים בסוריה שחומשו על ידי ערב הסעודית). סוג נשק נוסף שכנראה נמצא בידי הארגון הינו נשק ללוחמה כימית, בעיקר גז כלור וגז חרדל, כנראה שלל מהשתלטות הארגון על מפעלי ייצור בסוריה ובעיראק. במהלך 2014 נמסרו מספר דיווחים על שימוש בנשק זה על ידי הארגון כנגד אוכלוסייה אזרחית (מרכז המידע למודיעין, 2014). הזרוע הצבאית של ארגון החמאס מונה כ 20 עד 25 אלף לוחמים. כאשר עיקרם ב”גדודי עז-א-דין אל קסאם” המונים כ 15,000 איש. הכח המבצע, האחראי על אכיפה ובטחון פנים, מונה כ 6,000 לוחמים וארגון ה”מוראביטון”, כמה אלפים. עיקר החימוש בידי הארגון הינו נשק קל, מרגמות מסוגים שונים, מטולי נ”ט ניידים מסוגים שונים, חלקם מתקדמים מאד וכמובן ארסנל של רקטות לטווח קצר ובינוני (ה”קסאם” מתוצרת עצמית וה”גראד” הבנוי בטכנולוגיה רוסית). המפקדות וחדרי המבצעים של הארגון מחופרים מתחת לאדמה ומחוברים ברשת מנהרות, בכדי להימנע מגילוי והשמדה על ידי מערך המודיעין הישראלי וחיל האוויר. ככל הידוע אין לארגון טנקים או נשק ארטילרי וכן אין לארגון כלים ללוחמה ימית, למעט סירות גומי בהם בוצעו מספר ניסיונות לחדור לחופי ישראל לפעולות טרור דרך הים.
לסיכום– שני הארגונים מחזיקים בכח אדם צבאי וארסנל נשק כמעט שווה (למעט כמה טנקים ותותחים וכן כמויות מסוימות של נשק כימי שבידי דאעש). אם כי המדינה האסלאמית מתפרשת על שטח גדול בשני סדרי גודל מרצועת עזה. החמאס, מעצם היותו שולט על תא שטח קטן יותר, אינו נדרש למפקדי מחוזות או אזורים ותיאום הפעילויות מבוצע ממפקדה מרכזית אחת ישירות למחבלים בשטח דרך ה”רמטכ”ל” של הארגון. עם זאת, הארגון מחולק צבאית לפי נושאים בניגוד לארגון דאעש, כאשר יש מפקדים לסוגים מיוחדים של פעילות כמו למשל יחידת חפירת המנהרות, יחידת הפיתוח וההרכבה של הרקטות השונות וכדומה.
