בסמינריון עיוני במדעי המדינה או יחב”ל נמצא בדרך כלל כמה פרקים תיאורטי אשר מהווים את סקירת ספרות . הכתיבה היא בהתאם לכללי הכתיבה במדעי החברה (APA) וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית. אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות במדעי המדינה או ביחבל על ידי צוות כותבים מצטיין במדעי החברה.
פה יש דוגמא יפה לאחד החלקים התיאורטים מתוך עבודה מלאה בנושא דאעש מול חמאס
עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.
היסטוריה חמאס
ארגון החמאס או בשמו המלא “חרכאת אלמקאומה אלאסלאמיה” – (תנועת ההתנגדות האסלאמית) הינו תנועה סונית אסלאמית. פירוש השם “חמאס” הינו גבורה והתלהבות. התנועה הוקמה בשנת 1987 בעזה על ידי השלוחה של האחים המוסלמים בעזה בראשותם של שיח יאסין ומוחמד טאהא (חכם, 2006). במהלך השנים הבאות צברה התנועה כח וצירפה אליה אנשים רבים באמצעות מערכת של ארגוני צדקה שהקימה וארגוני צדקה נוספים שהיו מזוהים עם ערכי התנועה. התנועה עלתה לתודעה הציבורית כבר בסוף שנת 1987 בפריצת האינתיפאדה הראשונה וכבר אז שולבו בה ערכי אידאולוגיה לאומנית פלסטינית ביחד עם אידאולוגיה אסלאמית. בעקבות פעולות של חטיפת ורצח שני חיילים ישראליים נכלא מנהיג התנועה אחמד יאסין. בדצמבר 1992 לאחר רצח שוטר משר הגבול גורשו כ 400 פעילי חמאס לאזור שמחוץ לרצועת הביטחון בלבנון. בשנת 1993 בוצע פיגוע ההתאבדות הראשון על ידי חמאס. בשנת 1996 חוסל “המהנדס” יחיא איעש על ידי ישראל ובתגובה בוצעו ארבעה פיגועי התאבדות בערים מרכזיות בישראל. בשנת 1997 לאחר שבוצעו שני פיגועי התאבדות בירושלים הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו על חיסול ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל. המבצע הסתבך וכדי לשחרר את סוכני המוסד שנתפשו, שלחה ישראל לירדן תרופת נגד לרעל שהוזרק למשעל בכדי להציל את חייו וכן שחררה עשרות טרוריסטים שנשפטו לתקופות מאסר ארוכות ובראשם אחמד יאסין (חכם, 2006).
לאחר פעולה זאת השתרר שקט יחסי עד לפריצת האינתיפאדה השנייה. במהלך אינתיפאדה זאת, החל כוחו של החמאס לעלות בהדרגה ברצועת עזה. הסיבות העיקריות היו ההתפוררות והשחיתות בשלטון הרשות הפלסטינית (בעוד שהחמאס נתפש כתנועה אידאולוגית ולא מושחתת) וכן התלהבות הציבור בעזה ממעשי הרצח והטרור של הארגון כנגד ישראל. במהלך האינתיפאדה החלה ישראל בפעילות של סיכול ממוקד כנגד פעילי שטח ופעילים פוליטיים של התנועה כאשר בשיא המהלך ב 2004, חוסל מייסד ומנהיג התנועה השייח אחמד יאסין. במקומו מונה חאלד משעל כמנהיג התנועה. כמנהיג המקומי במקומו מונה עבד אל עזיז ראנטיסי שחוסל אף הוא ב 2004 (סמיה, 2016). מדיניות הסיכולים פגעה קשות בתשתית ההנהגה והתשתית הצבאית של התנועה וביכולותיה לבצע פיגועי התאבדות בתוך שטח ישראל. בתחילת שנת 2005 עם ביצוע תהליך ההתנתקות ומותו של יאסר ערפאת חל שינוי במדיניות התנועה ומתן דגש רב יותר על המאפיינים הפוליטיים. הוחלט על השתתפות התנועה בבחירות למועצות מקומיות והמועצה המחוקקת ואף הוכרזה “תהדיה” (הרגעה) בין החמאס לרשות הפלסטינית. לאחר הקמת ממשלת הרשות הפלסטינית החמישית החלו מאבקים פנימיים בין החמאס לתנועת הפת”ח בעיקר בשל דרישת הרשות להכרת החמאס בישראל ומאבקי סמכויות בשליטה בגופים כלכליים ומנהליים במערך הביטחון הפלסטיני.
