סמינריון במימון אחד מהסמינריונים היותר מבוקשים בקרב תלמידי האוניבריסיטה הפתוחה במסלול של מדעי החברה, ניהול וכללי. העבודה היא בדרך כלל עבודה סמינריוניות אמפירית, בלי סטטיססטיקה ודורשת ניתוח מאמרים זרים באנגלית וגם מאמרים בעברית על המצב בארץ. רוב העבודה למעשה היא סקירת ספרות . הכתיבה היא בהתאם לכללי הכתיבה במדעי החברה (APA) וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית.
אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות סמינריון במימון על ידי צוות כותבים מצטיין במדעי החברה.
פה יש דוגמא יפה לסקירת ספרות מתוך עבודה מלאה בנושא השפעת חילופי רו”ח מבקר על מחיר המניה.
החלפת רו”ח מבקר (פיטורי רו”ח)
הקשר שבין החלפת פירמת הביקורת למחיר המניה
כפי שראינו, חוות דעתו של רו”ח מבקר הינה המקור העיקרי להערכת אמינות דוחות החברה. גם אם ננטרל את פער הציפיות, עדיין מצופה מרו”ח המבקר לאתר טעויות חשבונאיות ולהסב את תשומת הלב כאשר נדרש לכך.
בספרות ישנם 2 נימוקים עיקריים לכך, שעבודת הביקורת של משרדים גדולים תיתפס כאיכותית יותר מזו של המשרדים הקטנים יותר:
- לפירמות הגדולות יש מומחיות טכנית גבוהה יותר (כתוצאה ממשאבים גדולים יותר), מה שמאתר טעויות בדוחות באופן טוב יותר – וממילא משפיע על אמינות הדוחות (סימוניק, 1980).
- המשרדים הגדולים ישקיעו יותר בעבודת הביקורת, כדי לא להפסיד את המוניטין שלהם ולהפסיד את העמלות הגבוהות המשולמות להן(דה-אנג’לו, 1981, מצוטט אצל קוליאן, 2012).
סימוניק (1980) מציין כי להפרשי האיכות בין משרדי רו”ח המבקרים, יהיו שתי השלכות עיקריות, הבאות לידי ביטוי באיכות החברות המבוקרות:
- פירמות רו”ח גדולות לא יהיו מוכנות לעבוד עם חברות בהן יושרת ההנהלה נתונה בספק.
- אותן הפירמות ימנעו בהיקף רחב יותר את התופעה של ניהול רווחים.
במילים אחרות, לא מדובר רק ביכולות טכנולוגיות או מקצועיות – אלא ברצינות שבהן נוהגות הפירמות הגדולות. בעוד שפירמה קטנה תתפשר על הצגה מעוותת בדוחות או על ראיות ביקורת נמוכות, הפירמות הגדולות לא יקבלו לקוח שכזה.
צורות מדידה של איכות הביקורת
פרנסיס ושותפיו (2004) הציעו מספר מדדים לבחינת איכות הביקורת:
- הפניית תשומת לב בדבר מוסכמת ה”עסק חי” (going concern). הציפייה היא שהפירמות הגדולות יעמדו יותר על הכללת הערה זו בדוחות, ככל שנדרש. גייגר ורמה (2006) אכן מצאו שהמשרדים הגדולים נטו לציין הערה זו בדוחותיהן יותר מאשר פירמות קטנות יותר. עם זאת, מחקר אחר מצא ראיות מוגבלות בלבד לכך.
- צבירות (accruals) חריגות – הכוונה היא לניהול רווחים, כאמור. פרנסיס ושותפיו (1999) מצאו ששיעור ה”קרנות הסמויות” בחברות שבוקרו ע”י הפירמות הגדולות היו נמוכות יותר מאשר בפירמות קטנות יותר.
לסיכום, פירמות גדולות לא יתפשרו על ביקורת באיכות בינונית, לא יקבלו כפשוטן את הצהרות ההנהלה – אלא ישקיעו משאבים גדולים יותר בביקורת כאשר ישנן גורמי סיכון לתרמית בדוחות.
השוואה בין התיאוריה – לנדרש ע”פ תקני הביקורת
יש לציין כי הנימוקים המוזכרים, לאיכות גבוהה יותר של ביקורת במשרדים הגדולים וכן מדדי האיכות, מתאימים לסיבות המוזכרות בתקן ביקורת בדבר “אחריות המבקר לשקול אפשרות קיומה של תרמית”. למרות שההנחה הבסיסית בביקורת היא “ספקנות מקצועית”, שפירושה הנחת יסוד שיש טעויות מהותיות בדוחות, תקן ביקורת זה מדגיש את חובת רו”ח המבקר לשקול שייתכן וקיימת בדוחות “תרמית” ולא רק “טעות”. כדי לבדוק את הסיכוי לתרמית, מחויב הרו”ח המבקר לשקול את “יושרת ההנהלה” – מצב המתאר את נימוקיו של סימוניק.
כמו כן, בין תרמיות האפשריות שהוזכרו בתקן היא “ניהול רווחים”. ניהול רווחים הוא מצב בו הרווח אינו משקף את התוצאות העסקיות של המבוקר, אלא הינו מאולץ – כגון ע”י הגדלה של מלאי הסגירה, הקטנה של הפרשה לחובות מסופקים, הגדלה של שיעור ההיוון להתחייבויות וכדומה. הפרשות אלו (שאינו נאותות) מכונות גם “קרנות סמויות” – כמין עתודת רווח שהחברה שומרת ליום שתזדקק להציג רווחים גבוהים יותר, ואף משתמשת בהן להקטנת רווחים, כדי לא ליצור רווח חריג מדאי ברבעון או בשנה מסוימת. מניעת “קרנות” אלו מתאימה להצעה של פרנסיס למדידת איכות הביקורת.
