סמינריון בביטחון סוציאלי הוא אחד מהסמינריונים היותר מבוקשים בקרב תלמידי האוניבריסיטה הפתוחה במסלול של מדעי החברה, ניהול וכללי. העבודה היא בדרך כלל עבודה סמינריוניות עיונית, בלי סטטיססטיקה ודורשת ניתוח מאמרים זרים באנגלית וגם מאמרים בעברית על המצב בארץ. רוב העבודה למעשה היא סקירת ספרות . הכתיבה היא בהתאם לכללי הכתיבה במדעי החברה (APA) וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית.
אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות סמינריון ופרה סמינריון בביטחון סוציאלי על ידי צוות כותבים מצטיין במדעי החברה.
פה יש דוגמא יפה לסקירת ספרות מתוך עבודה מלאה בנושא התמורות הדמוגרפיות המשפיעות על הביטחון הסוציאלי של הקשיש בישראל
עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.
פרק 1: שינויים דמוגרפיים בעולם המערבי במאה ה-21
המאה ה-21 מביאה עמה שינויים דמוגרפיים דרמטיים במדינות המפותחות וגם במתפתחות. השינויים הללו מתאפיינים בשלושה נושאים עיקריים: 1) עליה משמעותית ברמת ובתוחלת החיים; 2) ירידה בילודה ובפריון, המניעה קיפאון או שיעור שלילי הולך וגדל של גידול באוכלוסייה הצעירה, 3) ההגעה של דור ה-Baby-boom לגיל הפרישה (Mankiw & Weil, 1989) ה- “Baby Boomers” הינם ילידי אמצע שנות הארבעים ושנות החמישים והששים של המאה הקודמת. הם מכונים כך מכיוון שהייתה זאת תקופה שאופיינה בפיק (“בום”) של ילודה. מאחר שמדובר במספר אנשים רב באופן יחסי, הרי שפרישתם תאיץ באופן חד לתקופת זמן מסוימת, עלייה ביחס המבוגרים התלותיים לבין האוכלוסייה (שם)
עלייה בתוחלת החיים
העלייה בתוחלת החיים היא תופעה אוניברסלית, ומעסיקה בשנים האחרונות את הספרות המקצועית, כמו גם ממשלות (אינס-קניג, בן-שלום וסבטו, 2009). תוחלת חיים בלידה, לפי הגדרתו של ארגון הבריאות העולמי (World health organization: WHO), מתייחסת למספר השנים הממוצע אשר צפוי לחיות תינוק בלידתו, בהנחה ששיעורי התמותה ימשיכו להיות כפי שהם בעת לידתו (WHO, 2006). כלומר מדד זה מושפע משיעור התמותה של תינוקות בלידה, כמו גם מממוצע גיל החיים המקסימלי (סולברג, 2013).
תוחלת החיים הממוצעת לאחר גיל 65 במדינות ה OECD הינה 17.4 שנים לגברים ו 20.8 שנים לנשים. בהשוואה לכך, תוחלת החיים בישראל גבוהה יותר ועומדת על 18.8 שנים לגברים ו 21 שנים לנשים. תוחלת החיים לאחר גיל 85 בישראל עומדת על 6.5 שנים לגברים ו 6.8 שנים לנשים. באופן כללי תוחלת החיים בישראל הינה בין הגבוהות במדינות המפותחות אם כי קצב השינוי בתוחלת החיים בישראל נמוך במעט בשני העשורים האחרונים מזה שבמדינות מערביות מפותחות. (יוטב, 2014). ב 25 שנים האחרונות, בין 1984 ל 2009 חלה עלייה בת 30 אחוז בהסתברות של האוכלוסייה בגילאים שונים להגעה לגיל מבוגר עוד יותר, ממוצע של 1 אחוז לשנה. בולטת במיוחד עליית תוחלת החיים בגילאי 83 (עלייה של 10 אחוז בעשור האחרון) ועלייה חדה עוד יותר בקרב גילאי 71 עד 79 שנים. (יוטב, 2014).
שילוב של מספר שיפורים תורמים לעלייה בתוחלת החיים, שזינקה בכשלושים שנים בממוצע במאה האחרונה (סולברג, 2013): מדע הרפואה התפתח, והביא עמו ירידה חדה בשיעור תמותת התינוקות. (חלה עלייה חדה בתוחלת החיים בלידה מ 10 אחוז בתחילת המאה ה 20 למעל 80 אחוז בתחילת המאה ה 21), תופעה שהשפיעה ישירות על תוחלת החיים. נוסף על כך, התפתח מידע רפואי הנוגע למחוללי מחלות ולגורמי סיכון למצבי בריאות שונים, שהוביל לירידה חדה במקרי המוות כתוצאה מאיידס וממלריה; התקדמות רבה במאבק במחלות זיהומיות; גבר העיסוק בהגנה ובמניעה של מחלות ובמיוחד הטיפול במחלות אוטואימוניות ומחוללי מגיפות (אינס-קינג ואחרים, 2004); וחלה עליה ברמת התברואה, התזונה והדיור (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, להלן הלמ”ס, 2013). תרומה נוספת לעלייה בתוחלת החיים מיוחסת לירידה בתמותה ממחלות זיהומיות וממחלות מדבקות, על-ידי שימוש בחיסונים ובתרופות, שיפור המודעות לסיכוני ההדבקות מנשאים וכן בשל השיפור בשירותי הרפואה והנגישות הגבוהה יותר לטיפול רפואי מקצועי וברמה גבוהה גם במדינות מתפתחות ובאזורים שנחשבו נחשלים ובעלי נגישות נמוכה עד אפסית לשירותים רפואיים (אינס-קינג ואחרים, 2004).
