סמינריון בחינוך מכיל פרקים רבים. הכתיבה היא בהתאם לכללי ה-APA וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית. אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות משפטיות על ידי מחלקה משפטית מצטיינת.
פה יש דוגמא יפה לחלק ממצאים והמשך לסמינריון איכותני בחינוך בנושא בת השרות כתומכת למידה בבית הספר היסודי
עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.
ממצאים – סמנריון בחינוך – בת השרות כתומכת למידה בבית הספר היסודי
גם התצפיות לאחר ההתערבות מדגימות שינוי ניכר בהתנהגות בנות השירות כתוצאה מן הידע שלהן, כאשר הן מגלות דרכי תגובה והתנהגות נכונות, למידה מתווכת, משענת רגשית לתלמידים, הן אסרטיביות ולא תלותיות בחברי הצוות האחרים ומציגות ביטחון עצמי רב. כך נ’ אשר התאימה את צורת הלמידה לילדה המתקשה בקריאה ובכתיבה ושימשה לה כתף תומכת ובכך שהיא מעלה את ביטחונה העצמי, ומעודדת אותה. וכן לוקחת יוזמה בעזרה עם ילד המתקשה לשמור על התנהגות תקינה כאשר היא מבינה את חוסר הסבלנות שלו ומטפלת בכך בשקט, ובאופן נכון תוך שהיא מוציאה אותו מן הסיטואציה למספר רגעים ומחזירה אותו, מבלי שאף אחד “הורה” לה לעשות כך. כך גם ש’ שמבינה אילו תלמידים מתקשים להעתיק מהלוח ועושה זאת תוך נקיטת יוזמה ומבלי שאיש יאמר לה, מגלה פתרון יצירתי והתאמת התוכן לילד שמתקשה בפרגון והבעת רגשות באמצעות התאמה לעולמו תוך שהיא מציירת לו דברים שמלהיבים אותו וגורמת לו להיפתח וכך גם ליתר חברי הכיתה.
3.2 עבודה בצוות
אחת התמות המרכזיות שעלו בראיונות המוקדמים עם בנות השירות היא היעדר עבודת צוות בינן לבין הצוות החינוכי הנוסף הפועל בכיתה. מצב זה עלה כי נובע מגורמים שונים ובהם גם היעדר הביטחון העצמי של בנות השירות עצמן והתלות שהן פיתחו בחברי הצוות האחרים, בעלי הידע “הרב” יותר, אך גם כתוצאה מהיעדר מדיניות מוסדרת המגדירה זמן של פגישות מסודרות הכוללות את בנות שירות עם חברי הצוות האחרים הפועלים בכיתה. בעוד המחנכות, הסייעות והמורות המקצועיות אכן משתתפות בישיבות מקצועיות הנוגעות לילדי הכיתה, לבנות השירות הלאומי לא קיים במערכת השעות זמן המיועד לכך והן מתארות כיצד הן מתעדכנות במצבן של הילדים, בצרכיהם ובתכניות הלימוד המתוכננות להם, “בין לבין” בהפסקות ובחדר המורים. בהתאם לכך, “עבודת הצוות” אותה הן תיארו אינה בנויה כלל על שיתוף פעולה כי אם על יחסים היררכיים בהן בנות השירות נראה כי מבצעות באופן “עיוור” את ההוראות שהן מקבלות מחברי הצוות האחרים. כך הן מתארות: “אני בעיקר עוזרת בדברים שהמורות מבקשות ממני, ויושבת ליד התלמידים שהן מנחות אותי אליהן” (נ’). כשנשאלה על שיתוף פעולה, נ’ תיארה שיתוף פעולה כמצב חד כיווני בו היא מבצעת את ההוראות הניתנות לה על ידי מחנכת הכיתה: “יש שיתוף פעולה כי אני מנסה להבין תמיד מה קשה למורה, מי מפריע לה, מי לא לומד, מה היא לא יכולה לעשות כרגע וצריכה אותי, ואני עושה בהתאם” (נ’) וכן היא מתארת את האופן השרירותי והלא מוסדר בו השיחות בינה לבין הצוות המתקיימות: “אנחנו מדברות בחדר מורים, ובין השיעורים, על מה שקרה, מה צריך וכו’, אבל אין לנו שעה כזאת במערכת” (נ’) או: “אין לי ממש קשר עם גורמים שלא קשורים לכיתה…לפעמים יועצת בית הספר שואלת אותי מה קורה וכו’ ואנחנו מדברות על אחד הילדים באופן פרטני אבל זה לא רשמי, בחדר מורים או בעקבות איזשהו אירוע שקרה” (נ’).כך גם ש’ מתארת כיצד היא כלל לא מרגישה חלק מהצוות: “לא יודעת אם הייתי קוראת לזה עבודת צוות, אני עדיין לא מרגישה שאני חלק מהצוות, כאילו רובן מכירות אחת את השנייה והן באותו גיל והכל, כזה חברות, ואני ילדה ואני לא מרגישה ממש קשורה…” (ש’) והיא מתארת את היעדר המדיניות המוסדרת באשר לשיתוף הפעולה הבין צוותי שכולל גם אותה: “אני מניחה שלמורות שמלמדות בכיתה יש כזה אבל במערכת שלי אין, כאילו, אין לי מפגשים עם המורות. ואנחנו מדברות על מה צריך וזה, וגם לא כזה הרבה, רק בהפסקות. הן בעיקר אומרות לי מה לעשות בתחילת השיעור ובמהלך השיעור וזהו”.
