סמינריון בחינוך מכיל פרקים רבים. הכתיבה היא בהתאם לכללי ה-APA וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית. אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות משפטיות על ידי מחלקה משפטית מצטיינת.
פה יש דוגמא יפה לחלק ממצאים והמשך לסמינריון איכותני בחינוך בנושא בת השרות כתומכת למידה בבית הספר היסודי
עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.
ממצאים – סמנריון בחינוך – בת השרות כתומכת למידה בבית הספר היסודי
3.2 עבודה בצוות
כאשר בנות השירות נשאלו על חילוקי דעות בין צוותיים שתיהן טענו כי הן הרבה חילוקי דעות, מאחר והן נוטות לקבל את סמכות המחנכות ולא נוטות להתערב בהחלטותיהן. גם אם הדבר פוגע בהן, כמו הוראות מנוגדות שהן מקבלות ממורות מקצועיות: “לפעמים יש מצב שנגיד מורה מקצועית מתנהגת אחרת זה לא עניין שלי, זה בעיות בין המורות ושוני בצורה בה הן עובדות ואני לא רוצה לעורר כלפי כעס או בלגן, אז אני משתדלת לזרום עם “השיגועים” של כל אחת…” (נ’). כפי שדנתי בממצאי התמה הקודמת, גם בתצפיות שתי בנות השירות הדגימו תלות במחנכות הכיתה, תוך שהן מבצעות את ההוראות שהן מקבלות ממנה, ללא יוזמה אישית וללא הבעת עמדה. לא ניכר כל שיתוף פעולה מלבד קבלת ההוראות מצד בנות השירות וביצוען.
בהתאם לממצאים אלו, תכנית ההתערבות ביקשה גם להעלות את הידע של בנות השירות ואת ביטחונן העצמי ועל ידי כך לאפשר להן לקחת חלק פעיל בעבודת הצוות, וכן ליצור פגישות תקופתיות של בנות השירות עם המחנכות ועם שאר הצוות החינוכי בכיתה, במטרה לדבר, ללבן ולהתאים מטרות ודרכי עבודה. במסגרת התכנית מחנכות הכיתה והצוות החינוכי הצטרפו למפגשים רבים, הבינו את הקשיים של בנות השירות ואת הצורך לשתפן במתרחש, וכן בנות השירות הבינו את הצורך לשתף את הצוות בכל דבר העולה על דעתן תוך שיתוף פעולה מלא כאשר הילד וטובתו עומדים במרכז, ובכך אין היררכיה מוסדית.
בהתאם לכך, בראיונות ובתצפיות שנערכו לאחר תכנית ההתערבות אכן עולה עבודת צוות, שיתופי פעולה ויחסים קרובים יותר בין בנות השירות לחברי הצוות הפועלים בכיתה. כך שתיהן מתארות כיצד בתחילת השנה תפסו את היחסים כיחסים היררכיים וכעת משתפות פעולה באופן שוויוני: “זה לא חלוקה של “תעשי את זה ואת זה” וזהו, אנחנו מדברות, אני משתפת את המורות והן אותי, אני אומרת מה אני חושבת והן אומרות מה הן חושבות וזה הדדי כזה, פחות חד כיווני” (נ’) או: “אני חושבת שהבנתי שאני לא התגייסתי לצבא וכאילו המורות הן לא המפקדים שלי אלא אנחנו עובדות ביחד לטובת הילד, וזה מה שאנחנו עושות עכשיו. אנחנו משתפות ומתייעצות ומדברות והכל כדי להצליח לקדם את הילדים ובקטע הזה אין הבדל ביני לבינן, כאילו גם לי אכפת וגם אני עושה את כל המאמצים שהילד יצליח…” (ש’). הן מתארות מצב של שיתוף פעולה הדדי בו גם המורות מתייעצות איתן וגם הן מתייעצות עם המורות: “אני מספקת להן מידע וכל מיני כלים שכאילו רק אני יכולה לתת מהנקודת מבט שלי. את מבינה… מי היה מאמין שכאילו אני יגיד על עצמי שהמורות צריכות ממני כלים. (צוחקת)” (נ’). כמו כן, שתיהן מתארות כיצד בעקבות ההכשרה הן החלו להיפגש יותר עם הצוות הכיתה, גם אם לא באופן המוסדר במערכת, על מנת לשוחח ולתאם מטרות ותכניות עבודה, כאשר שתי הצדדים הבינו את החשיבות של הנושא בעקבות ההכשרה: “בגלל ההכשרה אז כמה פעמים המחנכות באו והצטרפו לפגישה, במיוחד המחנכת של כיתה ג’ שאיתה היה לי הרבה “טקלים” בתחילת השנה ואז כאילו יכולתי לשתף אותה, ונראה לי שהיא יותר הבינה גם את הבעיות שלי ואת המקום ממנו אני מגיעה…בגלל זה התחלנו לשבת יותר, ולדבר יותר, ולשתף יותר, בדקנו אחת עם השנייה כל הזמן מתי אפשר לשבת, גם אם לא היה שעה קבועה לזה, הצלחנו למצוא את הזמן ולשבת ולדבר על מה היה ומה יהיה ולתכנן וזה מה זה חשוב, כי זה גם כאילו מעלה את המקום שלי ואת המשמעות שלי וגם מסודר יותר, שאחרי זה באים לכיתה ואנחנו שתינו יודעת מה תכננו ומה דיברנו ולא פתאם באמצע השיעור יש פתאם אי הבנה ולא יודעים מה לעשות” (נ’) או: “אני מרגישה חופשי לפנות לכולם בשביל לדעת משהו או בשביל לעזור לילדים, אין משהו מסודר אבל כל הזמן צריך להתייעץ ולברר וזה, וכמו שהמורות עושות את זה, ככה גם אני” (ש’).
