סמינריון משפטי – החלטות בין לאומיות הנוגעות למדיניות ישראל ומגדירות אותה כפשע מלחמה – פשעי מלחמה בישראל

סמינריון משפטי מכיל פרקים רבים. הכתיבה היא בהתאם לכללי הציטוט האחיד וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית. אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות משפטיות על ידי מחלקה משפטית מצטיינת.

פה יש דוגמא יפה לחלק סקירת ספרות והמשך לסמינריון משפטי בנושא פשעי מלחמה בישראל

עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.

החלטות בין-לאומיות הנוגעות למדיניות ישראל ומגדירות אותה כפשע מלחמה – חלק מתוך סמנריון משפטי פשעי מלחמה בישראל

ישנן החלטות רבות של עצרת ארגון האומות המאוחדות (להלן: האו”ם) ושל מועצת הביטחון של הארגון הקובעות כי ההתנחלויות בשטחים הכבושים אינן חוקיות, כך גם כל שינוי בשטח הכבוש כשהדבר כולל את מזרח ירושלים, אותה לכאורה ישראל סיפחה.

ההחלטה הראשונה הנוגעת לעניין היא החלטה 194 של עצרת האו”ם שניתנה לאחר מלחמת העצמאות ב-1949 וקוראת להחזרתם למולדת של פליטים (הכוונה לחזרת אזרחים למקום מושבם המקורי – המונח האנגלי, שנפוץ באופן כללי בתקופה של לאחר מלחמת העולם השנייה הוא repatriation) ו/או למציאת פתרון הוגן לבעייתם, כשהכוונה היא לפליטים פלסטינים. [1] חשיבותה של החלטה זו היא הכרתה בקיומם של “פליטים” פלסטינים, שהם שורש הסכסוך הישראלי-פלסטיני במובנו העיקרי. ההכרה בקיומה של אוכלוסיה זו גיבשה את הדרישה ל”זכות השיבה” מהצד הפלסטיני, מה גם שקיימת טענה פלסטינית שאי-קיום שיבת הפליטים הוא כשלעצמו הפרה של המשפט הבין-לאומי, או בלשון אחרת – פשע מלחמה. [2]

ההחלטה הרלוונטית הבאה של מוסדות האו”ם לעניין הפליטים וכיבוש השטחים ניתנה לאחר מלחמת ששת הימים, בנובמבר 1967. אותה עת, פנתה מצרים למוסדות האו”ם וביקשה לדון בשאלה מדוע ישראל אינה יוצאת מהשטחים שכבשה. מלבד ההחלטה שדרשה את פינוי השטחים הכבושים, נקבע בה גם כי נדרש “פתרון הולם” לבעיית הפליטים הפלסטינים. [3]

ההתנחלויות הישראליות בשטחים שנכבשו לאחר 1967 גונו במספר הזדמנויות בהחלטות מועצת הביטחון של האו”ם:  הראשונה הייתה החלטה 446 של מועצת הביטחון של האו”ם מ-1979 שגינתה את ההתנחלויות ובכלל זה ברמת הגולן ובמזרח ירושלים, בהסבירה כי הן אינן חוקיות ונוגדות את אמנת ז’נבה (במובן של שינוי המאזן הדמוגרפי בשטחים שנכבשו). כמו כן, מתוכה הוקמה ועדה לבחינת המשך ההתנחלות או הפסקתן, המדווחת למועצת הביטחון של האו”ם.[4]

[1] יש לציין כי פליטים יהודים היוו מיעוט מבוטל במלחמת העצמאות ביחס למספר הפליטים הפלסטינים שחיו אותה עת במחנות פליטים ברצועת עזה, הגדה המערבית ובמדינות השכנות – ירדן, מצרים, סוריה, לבנון ועוד, כשחלקם עוד מתגוררים שם ורק לאלו שהתגוררו בירדן ניתן מעמד אזרחי שווה ליתר אזרחי המדינה. להרחבה ניתן לקרוא בקישור הבא (סוגיית הפליטים הפלסטינים והאינטרס הישראלי, יהודה גרינפילד גילת, מזכר 166 – המכון למחקרי בטחון באוניברסיטת תל אביב, עמודים 18-15):

http://www.inss.org.il/he/wp-content/uploads/sites/2/2017/07/memo166.pdf

[2] החלטת העצרת הכללית 194, אתר “מכון ראות”, 13.4.2007. ניתן לצפייה בקישור הבא:

http://reut-institute.org/he/Publication.aspx?PublicationId=1770

[3] נוסחה העברי של החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו”ם באתר הכנסת, ניתנה במקור ביום 22.11.1967. ניתן לצפות בקישור הבא:

http://www.knesset.gov.il/process/asp/event_frame.asp?id=9

[4] החלטה 446 של מועצת הביטחון של האו”ם בנוסחה המקורי באתר האו”ם. ניתנה ביום 22.3.1979.