סמינריון משפטי מכיל פרקים רבים. הכתיבה היא בהתאם לכללי הציטוט האחיד וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית. אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות משפטיות על ידי מחלקה משפטית מצטיינת.
פה יש דוגמא יפה לחלק סקירת ספרות והמשך לסמינריון משפטי בנושא פשעי מלחמה בישראל
עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.
התנחלויות בשטחים הכבושים
ניתן להבחין שגם במקרה של עתירה עקרונית בנושא פשע המלחמה לכאורה שמבוצע בקיום ההתנחלויות, בוחר ביהמ”ש למשוך ידיו מדיון בנושא- בטענה שאינו שפיט. המטרה החבויה היא כמובן להמנע מדיון עקרוני בבימ”ש על סוגיה רגישה. מבחינה ציבורית. [1]
התדיינות נוספת בשנים האחרונות הנוגעת להתנחלויות עלתה כשהדבר ארע על אדמות פרטיות, לכאורה בהסכמת גורמים מדיניים ישראליים או בתום לב (על מידת תום הלב של המתיישבים יש מחלוקת ערכית). בג”ץ 9949/08 חמאד ואחרים נגד שר הבטחון ואחרים עוסק בשאלה זו. המדובר ביישוב יהודי שהוקם על קרקע פרטית פלסטינית והוצאו לו צווי הריסה. הבג”ץ הוא בעצם דיון מאוחר לעתירה שנמחקה (בג”ץ 6357/05 תנועת “שלום עכשיו” – ש.ע.ל. מפעלים חינוכיים נ’ שר הבטחון) לאחר שהמדינה התחייבה להרוס מספר מבני קבע שהיו באותו השטח. היישוב המשיך בהתרחבותו ובהמשך הוגשה עתירה זו. הבניינים בחלקם בנויים על קרקע פרטית וחלקם על קרקע שלא ברור מעמדה. בימ”ש בוחר להתיר את הפינוי. בג”ץ זה מפורסם בהיותו “בג”ץ עמונה” שלאחר דחיות רבות של המדינה (למדינה ניתנה שהות של שנתיים להריסה), ולאחר חקיקת חוק שלכאורה אמור להסדיר מצבים דומים בעתיד (בהנחה כי מדובר ב”בנייה בתום לב”) הידוע כ”חוק ההסדרה”, תוצאתו הייתה הריסת ההתנחלות הספציפית ופינוי התושבים (תוך התחייבות המדינה להקמת התנחלות חלופית כיישוב שלם בתוך שטח הגדה המערבית). [2] [3]
לעניין זה יש לציין את בג”ץ 2055/17 ראש מועצת הכפר עין יברוד ואחרים נגד הכנסת ואחרים התוקף את “חוק הסדרה” ושלא נתקבלה בו עוד תוצאה לגופו של עניין (אף שניתן באוגוסט 2017 צו ביניים המתלה את תוקף החוק). בעתירה המדוברת נטען כי החוק הינו פשע מלחמה שכן הוא מסדיר גזל קרקעות מתושבים פלסטינים בצורה רודנית – שכן החוק חוקק על ידי גוף נבחר ישראלי ופוגע בתושבים שאינם בוחרים לאותו גוף. הנימוק המשפטי בכתב העתירה מתיישב על מספר אדנים: פגיעה בקניין פרטי של אלה שמקרקעיהם נגזלו; פגיעה בזכות לפרנסה – בהנחה שמקרקעין הם מקור פרנסה, למשל בעיבוד חקלאי; ואפלייה פסולה על בסיס מוצא לאומי, דבר המנוגד לסעיף 3 באמנת ז’נבה (חלק מההוראות ההומניטריות לכאורה באמנה), לאמנות בין לאומיות אחרות (האמנה לזכויות אזרחיות ופוליטיות והאמנה בדבר ביעורן של כל צורות האפלייה הגזעית) ולעקרון השוויון במשפט הישראלי. טענה משמעותית נוספת שעולה מכתב העתירה היא שהחוק הוא שינוי מהותי בדיני המקרקעין המקומיים בשטח הכבוש – בניגוד לאי-אילו הפקעות וכיו”ב שבוצעו קודם לכן באמצעות צווי המפקד הצבאי, ומכאן שינוי אסור. [4]
הגישה הישראלית השלטת ביחס להתנחלויות בכלל כפי שהוזכרה בפסיקה שהצגתי, היוותה גם נדבך משמעותי מ”דו”ח המאחזים” שנכתב ב-2005 במובן זה שהוא ביקש לבחון כיצד מוקמות התנחלויות לא “מורשות”, לעומת התנחלויות מורשות לכאורה (על ידי רשויות המדינה, בריש גלי). הדו”ח, שהוזמן על ידי ראש הממשלה דאז אריאל שרון ונכתב על ידי עורכת הדין טליה ששון (לשעבר ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה) התמקד בסוגיות הנוגעות למאחזים בלתי-חוקיים שהוקמו בגדה המערבית. בדו”ח אין התייחסות להפרות של המשפט הבין-לאומי, מלבד קביעה כי מדינות זרות וגופים בין-לאומיים קבעו כי מפעל ההתנחלות כולו אינו חוקי (בעמוד 52 לדו”ח). ההתמקדות בדין פנימי נובעת לכאורה בשל הגישה שההתנחלויות הן סוגיה למשא ומתן בין-לאומי על שלום ולא פשע מלחמה נפרד כשלעצמו. הדו”ח כן מספר על ההיסטוריה שבקבלת ההחלטות להקמת או אי-הקמת התנחלויות “מורשות”, מה שגרר את הקמת המאחזים. בהחלטת הממשלה העוקבת לדו”ח נקבע כי בשל התחייבויותיה של ישראל למפת הדרכים של נשיא ארה”ב דאז, ג’ורג’ בוש, משנת 2001, ישראל תפעל לפינוי מאחזים שהוקמו לאחריה – קרי שהייתה קיימת מעין הכרה ישראלית בכך שיישוב אוכלוסיה אזרחית בגדה המערבית הוא אינו חוקי, גם אם הכרה זו רפה מעט מכיוון שנבעה ממעין לחץ בין-לאומי. [5] [6]
[1] בג”ץ – הבייביסיטר של ההתנחלויות, משה גורלי, מאמר בעיתון “הארץ”, 23.09.2003, ניתן לצפות בקישור הבא:
https://www.haaretz.co.il/misc/1.912552
[2] בג”ץ 9949/08 חמאד ואחרים נגד שר הבטחון ואחרים, פורסם ב”נבו – המאגר המשפטי”, 25.12.2014. וההחלטה מיום 14.11.2016 בדבר אי-המשכות דחיות המדינה.
[3] החוק שנחקק בנושא הוא “חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון, תשע”ז-2017”, ס”ח תשע”ז מס’ 2604 מיום 13.2.2017 עמ’ 410.
[4] בג”ץ 2055/15 ראש מועצת הכפר עין יברוד ואחרים נגד הכנסת ואחרים, כתב עתירה ולא פס”ד, מתוך אתר “האגודה לזכויות האזרח”, ניתן לצפות בקישור הבא:
https://www.acri.org.il/he/wp-content/uploads/2017/03/bagatz2055-17-hoq-hahasdara.pdf
וההחלטה על מתן צו על תנאי, מהעיתונות: צו ביניים: בג”ץ הקפיא את חוק ההסדרה, יאיר אלטמן ויורי ילון, אתר “ישראל היום”, 17.8.2017. ניתן לצפות בקישור הבא:
http://www.israelhayom.co.il/article/497993
[5] חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים, עו”ד טליה ששון, 2005, מתוך אתר משרד ראש הממשלה. ניתן לצפות בקישור הבא:
http://www.pmo.gov.il/SiteCollectionDocuments/PMO/Communication/Spokesman/sason2.pdf
[6] הערך “חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים” באתר ויקיפדיה העברי, ניתן לקרוא בקישור הבא:
