סמינריון משפטי מכיל פרקים רבים. הכתיבה היא בהתאם לכללי הציטוט האחיד וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית. אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות משפטיות על ידי מחלקה משפטית מצטיינת.
פה יש דוגמא יפה לחלק סקירת ספרת והמשך לסמינריון משפטי בנושא פשעי מלחמה בישראל
עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.
התנחלויות בשטחים הכבושים
בגץ 390/79 עזת מחמד מוסטפה דויקאת, ו-16 אחרים נגד ממשלת ישראל עוסק במקרה בו נתפס שטח מראשיתו לשם התנחלות אזרחית, וכך גם נטען בבג”ץ על ידי המדינה, כשטענות העותרים דומות למקרה הקודם שהצגתי. מקרה זה נסוב סביב תפיסת קרקע פרטית של מספר תושבים פלסטינים לשם הקמת יישוב יהודי ופריצת דרך אליו – שלא על שטחיהם. בימ”ש דן רבות בשוני לעומת המקרה הקודם לדידו ומגיע למסקנה כי אף שלכאורה פעל המפקד הצבאי להקמת היישוב בצורה נכונה מבחינה חוקית-פנימית, מטרת תפיסת השטח לא הייתה בטחונית אלא אזרחית מראש – דבר שהוא אסור גם לפי הקבוע באמנת האג, אותה הוא מקבל כדין בין-לאומי “מנהגי” ומכאן מחייב. [1]
עניין בולט בפסק הדין הוא שבימ”ש לא “משנה דעתו” ומקבל לפתע את הטענה כי ההתנחלויות הינן פשע מלחמה. הוא בוחר במעין דרך ביניים ש”מסבירה” לרשויות המדינה איך להקים התנחלויות מבחינת הדין הבין-לאומי אותו הוא תופס כמחייב. בפסה”ד מוסבר כי על פי צו צבאי נכסי דלא-ניידי בשטחים הכבושים השייכים למדינה הירדנית הועברו לחזקת המפקד הצבאי, דבר שמתיישב עם אמנת האג שמגדירה את הצד הכובש כ”נאמן” לנכסי המדינה – אך בקריאה בין השורות נהיר כי המדינה מחרימה שטחים בבעלות פרטית של תושבי השטח לצורך הקמת יישובים. מרבית הקרקעות אינם בבעלות ה”מדינה”, שהועברו לנאמנות השלטון הצבאי, אלא פרטית או אחרת (יש עוד סוגים של אדמות בשטחים הכבושים אותה עת מבחינת הגדרתם). פסה”ד בעצם משרטט מעין “מפת דרכים” למדינה כיצד להקים התנחלות, שכן הוא קובע כי במקרה של תפיסה לצורך הקמת יישוב אזרחי מראש לא ינתן אישור של ביהמ”ש בעוד שבתפיסת קרקע פרטית לצורך צבאי לכאורה, שלאחר עבור כברת זמן קצרה מוקם עליה יישוב אזרחי – ביהמ”ש יאשר את הקמת ההתנחלות.
בגץ 4481/91 גבריאל ברגיל, מנכ”ל תנועת “שלום עכשיו” נגד ממשלת ישראל עסק בשאלת חוקיותן של ההתנחלויות בכלל. הטענה נדחית מהטעם שמדובר בנושא מדיניות שהוא לכאורה מחוץ להקף סמכותו של בימ”ש. בעתירה נטען כי באופן כללי ההתנחלויות אינן חוקיות על פי כללי המשפט הבין-לאומי הפומבי (טיעוני העותרים לא התייחסו להבחנה המלאכותית של ביהמ”ש בין “מנהגי” ו”הסכמי”); ומעבר לכך, כי ההתנחלויות נוגדות את הדין הפנימי של המדינה, מהטעם של אי-שוויון בין תושבי המדינה שמתגוררים מעבר לקו הירוק לעומת אלה שמתגוררים בשאר תחומי הארץ. בימ”ש מסביר כי השליטה בשטח אכן אינה דמוקרטית – התושבים אינם בוחרים את המפקד הצבאי, אך קובע כי הגבלות אלה קיימות וסבירות בשל שיקולי ביטחון. [2]
[1] בגץ 390/79 עזת מחמד מוסטפה דויקאת, ו-16 אח’ נ’ ממשלת ישראל, פ”ד לד(1) 1, 22.10.1979.
[2] בגץ 4481/91 גבריאל ברגיל, מנכ”ל תנועת “שלום עכשיו” נ’ ממשלת ישראל, פ”ד מז( ) 210, 25.8.1993.
