סמינריון משפטי מכיל פרקים רבים. הכתיבה היא בהתאם לכללי הציטוט האחיד וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית. אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות משפטיות על ידי מחלקה משפטית מצטיינת.
פה יש דוגמא יפה לחלק סיכום ומסקנות והמשך לסמינריון משפטי בנושא פשעי מלחמה בישראל
עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.
מסקנות – חלק מתוך סמנריון משפטי פשעי מלחמה בישראל
הסקירה הנפרשת בעבודה מבהירה מספר עניינים בנוגע לביצועם או אי-ביצועם של פשעי מלחמה לדידי בישראל, על ידי ישראל:
מחד גיסא, ברור כי המושג “פשע מלחמה” הינו מונח ערטילאי שטומן בחובו הגדרה משתנה. ה”כללים” עליהם מסתמכים הגופים המבקשים להגדיר מעשה מסוים כ”פשע מלחמה” הינם כללים שנקבעו באמנות בין-לאומיות שונות, שהשתיים המרכזיות שבהן – אחת נחתמה בשנת 1907, והשנייה, ש”שדרגה” אותה, נחתמה בשנת 1949. קיימת טענה לפיה עמדת שאר מדינות העולם הנאור לכאורה התקדמה, וכך גם הפרוטוקולים שנוספו לאמנת ז’נבה בשנת 1977, אליהן הצטרפו רוב מדינות העולם, מצביעים על התקדמות בדין הבין-לאומי ה”מנהגי”, בו מכיר ביהמ”ש הישראלי כמחייב בכל הנוגע לדיני מלחמה. עמדה זו מבארת מעט את המושג, ככל שהוא נתפס כערטילאי ומכאן כחשוד להטייה – שזו בעצם הטענה הישראלית הקלאסית לאי-נפקות חלק מהדינים הבין-לאומיים מצד אחד ולאי-ביצועם של פשעי מלחמה לכאורה מצד שני, כפי שפעולות כאלה ואחרות שביצעה ישראל נתפשים בשאר העולם. [1] [2]
מאידך גיסא, קיימת התפישה לפיה העיסוק המוגבר ב”פשעי מלחמה” לכאורה הוא מוטה פוליטית נגד מדינת ישראל באופן גורף, קרי שהמטרה העיקרית בעיסוק היתר והמשפטיזציה לכאורה של מעשים “צבאיים” או “ביטחוניים” בבסיסם היא השחרת פני מדינת ישראל ופגיעה בה בזירה הבין-לאומית. ניתן להצביע על תגובות נציגיה הרשמיים של מדינת ישראל לדו”ח גולדסטון שמוזכר בעבודה זו או לתגובות שונות להחלטות שונות של מועצת זכויות האדם של האו”ם בכלל ככאלה המייצגים גישה זו במובנה התקיף; אך ניתן גם להזכיר את פסיקות בג”ץ בנוגע לעינויים, חיסולים ממוקדים, או התנחלויות כמייצגי הגישה הזו במובנה הרפה, קרי התייחסות לדין הבין-לאומי ככל שניתן לפרשו לטובת פעילות ישראלית “אפורה” לכאורה בביצוע פשעי מלחמה לכאורה, זאת על אף שמעשים אלה נתפסו בשאר העולם המשפטי והדיפלומטי כפשעי מלחמה. [3]
[1] ישראל ושני הפרוטוקולים הנוספים לאמנת ז’נבה, רות לפידות, יובל שני, עדו רוזנצוויג, מחקר מדיניות 92 ירושלים, כסלו תשע”ב, דצמבר 2011, המכון הישראלי לדמוקרטיה, עמודים 18-9. ניתן לצפות בקישור הבא:
https://www.idi.org.il/media/5085/pp_92.pdf
הערה לגבי הפרוטוקולים עצמם: הפרוטוקולים מהווים מעין הרחבה מודרנית לאמנת ז’נבה וכוללים כללים לטיפול בפצועים בשדה הקרב, הכרה בלוחמים של גוף שאינו “מדינה” כשבויים וכללי ליבה הומניטריים לסכסוכים שאינם בין-לאומיים, כגון מלחמת אזרחים – לפרוטוקולים הצטרפו רוב מדינות העולים, אך לא ישראל או ארה”ב.
[2] ההתנחלות בשטחים כהפרת זכויות אדם: היבטים משפטיים ועקרוניים, יובל גינבר, בצלם: מרכז המידע לזכויות האדם בשטחים (ע.ר.), מארס 1997, עמודים 9-6.
[3] הדוגמאות לכך רבות מספור. ניתן להביא דוגמה: אולמרט: “דו”ח גולדסטון – צבוע וצדקני“
, גדעון צנטנר, באתר וואלה, 12.11.2009, כשהדבר מתייחס לדברי רה”מ לשעבר אהוד אולמרט על הדו”ח. ההתנגדות הישראלית לכל טענה כזו חוזרת על עצמה כשמתרחש מאורע בין-לאומי דומה.
