סמינריון איכותני מכיל פרקים רבים. הכתיבה היא בהתאם לכללי הציטוט האחיד וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית. אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות משפטיות על ידי מחלקה משפטית מצטיינת.
פה יש דוגמא יפה לחלק סקירת ספרות והמשך לסמינריון איכותני בנושא: בנושא עונש מוות בישראל בראי התקשורת המקוונת הישראלית
עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.
סקירת ספרות – עונש המוות בישראל
עונש המוות בגין רצח בפעולות טרור
חרף העובדה כי הפרקליטות סירבה בעקביות לבקש עונש מוות על מחבלים, שופטים עדיין נטלו על עצמם את היוזמה לקבוע דין מוות כלפי נאשמים בביצוע מעשי טרור, אולם חשוב לציין כי יוזמות אלה איננן ניתנות לביצוע כל עוד הפרקליטות עצמה לא ביקשה את עונש המוות, וכן לא היה מדובר בהחלטה פה אחד של לפחות שני שופטים. דוגמה מעניינת לכך הינו פסק הדין של המחבל עומר עבד אל-ג’ליל שרצח את שלושת בני משפחת סלמון מחלמיש בשנת 2017. במסגרת המשפט הוצגה עמדת מיעוט של השופט הצבאי דב גלבוע. השופט קבע כי: “מעשי הטבח של הנאשם הינם מעשים מתועבים, שפלים, אכזריים, מזעזעים, זדוניים, מפלצתיים שדעתו של אדם סביר איננה יכולה לסבול. השאלה אם יש די בעונשו שתוצאתו: הנאשם לא יראה עוד אור יום עד אחרית ימיו, או שהנאשם צריך להשיב את נשמתו לאל כבר ועכשיו כפי שהנאשם רצה ואולי רוצה גם היום. אני קובע כי דינו של הנאשם הינו עונש אחד בלבד והוא דינו מוות.”[1] היוזמות הפרטיות של בית המשפט בישראל להטיל עונשי מוות על מורשעים בטרור, הינו מצב חריג כל-כך עד כי ידוע שעד שנות ה-90 היו רק שמונה מקרים שבהם שופטים ביקשו להטיל עונש מוות על נאשמים באירועי טרור. עם זאת, עמדות השופטים תמיד היו בעמדות מיעוט או שלא בפה אחד, או שבוצע ערעור לבית משפט הצבאי לערעורים. במצב זה שבו הפרקליטות לא ביקשה עונש מוות, ולא התקבלה החלטת פסק דין בפה אחד, הדבר איננו מאפשר להטיל עונש מוות בפועל (סנג’רו, 2002, ע’ 187).
טיעונים בעד ונגד עונש מוות בגין רצח בפעולות טרור
הטיעונים בעד הטלת עונש מוות על מחבלים הינם מגוונים והם מתבססים הן על הצדקת התגמול והנקמה והן על הצדקה התוצאתית. ההצדקה על מניע תגמול ונקמה גורסת כי בנסיבות חריגות ומיוחדות, חשוב שלמדינה תהיה האפשרות להשתמש בעונש החמור ביותר כלפי רבי המרצחים החמורים ביותר. הכוונה כי עונש המוות לא יוטל באופן אוטומטי על כל מחבל כפי שעונש המוות לא מוטל על כל רוצח ממניע פלילי, וישנו קושי לקבוע מראש באילו תנאים ונסיבות החוק כן יותיר להטיל את עונש המוות. הכוונה היא כי באופן עקרוני יש לאפשר למדינה לסגור מעגל עם הרוצחים הגדולים ביותר של קהילתה ואנשיה. עונש המוות כבר קיים בישראל, ואכן אין זה חריג שהוא הוחל רק פעם אחת על רוצח חריג במיוחד – אדולף אייכמן. הוצאתו להורג של אייכמן לא נבעה מתוך מניע הרתעתי כי אם מתוך מניע של סגירת מעגל בגין הפשעים החמורים כל-כך שהוא ביצע כלפי העם היהודי (שילה, 2017, ע 181).
[1] בית המשפט הצבאי ביהודה 9288/17. מדינת ישראל נגד עומר עבד אל-ג’ליל, 15.2.2018 (פסק דין לא פורסם, ראה קישור באתר וואלה https://news.walla.co.il/item/3135668)
