סקירת ספרות – השבכ מתנגד לעונש המוות בישראל – סמינריון איכותני – עונש מוות בראי התקשורת בישראל

סמינריון איכותני מכיל פרקים רבים. הכתיבה היא בהתאם לכללי הציטוט האחיד וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית. אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות משפטיות על ידי מחלקה משפטית מצטיינת.

פה יש דוגמא יפה לחלק סקירת ספרות והמשך לסמינריון איכותני בנושא: בנושא עונש מוות בישראל בראי התקשורת המקוונת הישראלית

עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.

סקירת ספרות – עונש המוות בישראל

עמדת מערכת הביטחון בסוגיה

מבחינת השב”כ, זה מתנגד להחלת עונש המוות, או לכל הפחות לשינוי החקיקה שתאפשר הקלה במימוש עונש המוות. סגן ראש השב”כ לשעבר – יצחק אילן, טען כי הטלת עונש מוות תביא לפגיעה בביטחון הציבור בטענה כי הדבר יעודד פיגועי מיקוח בתקופה שבין הטלת עונש המוות לבין הביצוע בפועל של ההוצאה להורג. פיגועי המיקוח יהיו פיגועי נקמה קשים, לעיתים אף אישיים כנגד דמויות מסוימות וכן יהיה קושי לבצע מעצרים של מחבלים שצפויים לגזר דין מוות. כאשר מחבל יודע שהוא עתיד לשאת בעונש מוות, הוא לא בהכרח ימהר להיכנע מול החיילים המבקשים לעצור אותו, שכן בתפיסתו הוא מודע לכך שכבר אין לו מה להפסיד. מאידך הידיעה של המחבל כי הוא עתיד להישאר בחיים בתקופת המאסר, עשויה בהחלט לעודד אותו להיכנע מול החיילים ואף עשוי לספק להם מידע מודיעיני חשוב כלפי פעולות טרור עתידיות בעת מאסרו. לצד זה, ישנה טענה שכיחה של השב”כ לפיה הטלת עונש מוות איננה יוצרת כלל הרתעה משום שהנחת היסוד של המחבלים היא כי הם עתידים למות במהלך התקפת הטרור שהם עתידים לבצע. כמו כן, טען סגן ראש השב”כ לשעבר, כי בחברה האסלאמית ישנה האדרה של שהידים כך שהוצאה להורג תהפוך אותם לקדושים ותאדיר את תהילתם ברחוב הפלסטיני, בדיוק כפי שהתרחש עם מחבלים שחוסלו בחיסול ממוקד כמו יחיא עייש (שהיה אחראי למרבית פיגועי ההתאבדות באמצע שנות ה-90) ואחמד יאסין (שהיה ממייסדי תנועת החמאס) (ועדת החוקה, 2018).

ניתן אם כן לזהות כי בעוד שהשב”כ טוען זמן רב שהוא מתנגד לעונש המוות מפאת סיבות מגוונות כדוגמת חשש להסלמה, הרי שהצבא על פניו לא הציג עמדה אחידה לאורך זמן. הצבא טען שוב ושוב כי הוא תומך באופן עקרוני בחקיקה שכן הוא רואה את עצמו כגוף שכפוף לממשלה ולמערכת החוק המדינה. כלומר הצבא איננו קובע את החוקים אלא כפוף להם ולכן הוא איננו יכול להראות התנגדות. מצד שני, ניתן היה להבחין כי הפרקליטות הצבאית לא מיהרה לבקש עונשי מוות למעט שלושה מקרים בשנות ה-50, ואילו מצד שני שופטים צבאיים פעלו על-דעת עצמם והטילו עונש מוות כלפי מחבלים, אך עונשים אלה כאמור מעולם לא יצאו אל הפועל מסיבות משפטיות. נידמה כי בעוד שעמדת השב”כ נותרה קבועה נגד עונש המוות, הרי שעמדת הצבא לעיתים קרובות השתנתה בהתאם לאופיו של הנציג הצבאי בעל הסמכות, אך באופן כללי הצבא ציין כי הוא תומך בחוק.

סיכום הפרק עונש המוות בישראל מציג עמדה לפיה מדינת ישראל תומכת עקרונית ומשפטית בעונש המוות באופן מוגבל כלפי פשעים לאומניים חמורים כמו רצח-עם, בגידה וטרור, אך המדינה כלל לא מיהרה להשתמש בחוקים הקיימים בנושא עונש המוות.  ניתן היה לזהות מספר מקרים בודדים שבהם הפרקליטות כן ביקשה להטיל עונש מוות על מחבלים, אך החל משנות ה-60 ואילך, לא ניתן היה לזהות מקרים שבהם הפרקליטות כן ביקשה להטיל עונש מוות, וזאת מפאת הנחיה היסטורית של הממשלה שביקשה לא לממש את עונש המוות. למרות כי הנחיה זו בוטלה לאורך השנים על ידי ממשלות אחרות, הפרקליטות הצבאית ופרקליטות המדינה דבקו בהנחיה הישנה ולא ביקשו להחיל את עונש המוות. הפרק הציג סיבות מגוונות מדוע נחוץ להטיל עונש מוות על מחבלים מפאת צרכים ביטחוניים כדוגמת מניעת לקיחת החוק לידיים וחובת המדינה להגן על אזרחיה, לצד סיבות של גמול-נקמה על מעשים אכזריים. מצד שני הוצגו טענות למכביר מדוע אין זה נחוץ להטיל עונש מוות על מחבלים מפאת בין היתר היעדר הרתעה ופגיעה בצרכים ביטחוניים אחרים כדוגמת יכולת חלופי שבויים. העמדה הכללית של מערכת הביטחון כלפי עונש המוות הוצגה כעמדה חצויה, לפיה השב”כ לא תמך בעונש המוות, אולם במשדר הביטחון והצבא נשמעו קולות מעורבים של תמיכה ואי-תמיכה בעונש המוות.