סקירת ספרות – עונש המוות בישראל – המצב החוקי – סמינריון איכותני – עונש מוות בראי התקשורת בישראל

סמינריון איכותני מכיל פרקים רבים. הכתיבה היא בהתאם לכללי הציטוט האחיד וצריכה להפנות למראי מקום של מאמרים בעברית ובאנגלית. אצלנו תוכלו למצוא תמיכה מלאה בעבודות משפטיות על ידי מחלקה משפטית מצטיינת.

פה יש דוגמא יפה לחלק סקירת ספרות והמשך לסמינריון איכותני בנושא: בנושא עונש מוות בישראל בראי התקשורת המקוונת הישראלית

עבודה זו מפורסמת באתר לאחר שקיבלנו הסכמה של בעלי זכויות היוצרים בעבודה לעשות בה שימוש. העבודה לצורך התרשמות ולמידה בלבד. אין להסיק מהאמור כי עבודה זה נכתבה על ידי צוות האתר ובהחלט ייתכן שלא כך הדבר.

סקירת ספרות – עונש המוות בישראל

מטרת הפרק היא לתאר את סוגיית עונש המוות בישראל. הפרק יציג את מסגרת החוק בישראל המאפשרת את עונש המוות ובאילו תנאים וסייגים ניתן לממש את עונש המוות במדינה. כמו כן הפרק יציג טיעונים בעד ונגד עונש המוות בגין בפעולות טרור וכן את עמדתה של מערכת הביטחון כלפי מימוש עונש המוות. הסיבה מדוע הפרק מתמקד בטיעונים בעד ונגד עונש מוות כלפי מעשי טרור ולא כלפי נסיבות אחרות, מבוסס על העובדה כי ישנו שיח פוליטי וחברתי עכשווי סביב סוגיית מימוש עונש המוות כלפי מחבלים מורשעים ברצח – כאשר שיח זה למעשה ישמש כמוקד המחקר האיכותני בעבודה זו. לכן מן הראוי לבחון את סוגיית עונש המוות כלפי מחבלים מורשעים ברצח בישראל ואת הטיעונים בעד ונגד  עונש המוות כלפי מחבלים.

המצב החוקי

המצב החוקי בישראל בנוגע לעונש המוות השתנה לאורך השנים, ולמעשה נכון לכתיבת שורות אלה ישנו ניסיון נוסף לשנות את עונש המוות – תהליך המצוי בחקיקה בימים אלה ועל כך ארחיב בהמשך. עונש המוות בישראל אומץ על-ידי מדינת ישראל במסגרת אימוץ תקנות ההגנה לשעת חירום משנת 1945 – עוד מתקופת המנדט הבריטי בארץ-ישראל. במסגרת תקנות אלה, עונש המוות בישראל היה תקף ושריר על מעשי רצח במסגרת פלילית ולאומנית, אולם בשנת 1949 ביטלה מדינת ישראל את עונש המוות על רצח ממניעים פליליים, אך הותירה את עונש המוות בגין מעשים לאומניים חמורים ומעשי רצח חמורים. מתוך כך עונש המוות בישראל מתבסס על ארבעה אפשרויות מרכזיות: רצח-עם ועשיית דין בנאצים, בגידה וסיוע לאויב בשעת מלחמה, בהתאם לחוק השיפוט הצבעי סעיף 43, והן בהתאם לתקנות ההגנה לשעת חירום (סנג’רו, 2002, עמ’ 181-182).

עונש המוות כלפי רצח-עם ועשיית דין בנאצים מתבסס על החוקים חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, תש”י -1950 ובחוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת-עם, תש”י -1950. עונש המוות בגין עשיית דין עם הנאצים מתייחס לפשעים שבוצעו בעבר על-ידי הנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה, ואילו עונש המוות בגין פשעי רצח-עם מתמקד בפשעים עתידיים של רצח-עם שקשור בצורה כזו או אחרת כלפי ישראל והיהודים. מדינת ישראל מימשה את עונש המוות בבואה להעניש את קצין האס.אס. אדולף אייכמן שהיה האחראי על גירוש יהודי אירופה למחנות ההשמדה במלחמת העולם השנייה. מדינת ישראל השתמשה בחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם ובאמצעותו היא הטילה את עונש המוות על אייכמן בשנת 1961 ובשנת 1962 הוצא אייכמן להורג. הייתה זאת הפעם הראשונה והיחידה עד כה שאדם הוצאה להורג במדינת ישראל במסגרת משפט מוסדר. כמו כן ניתן להזכיר את משפטו של הנאצי ג’ון דמייניוק בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 שבו הטיל בית המשפט המחוזי בירושלים עונש מוות על דמייניוק, אך בית המשפט העליון זיכה את הנאשם מחמת הספק (סנג’רו, 2002, עמ’ 182-183).